תזכיר לי

מה התאריך היום?

רגע לפני שיקירותי מאשפזות אותי במחלקת תשושי הנפש, תרשו לי למלמל משהו להגנתי.

זה שאני לא זוכר את כל סיסמאות הכניסה לאתרי החובה במרשתת, לא אומר שאני סנילי.

זה שלא הוצאתי את הנעלים מהסנדלר אחרי שהופקדו שם להחלפת סוליה לפני חודשיים, לא אומר שאני שכחן.

זה שאני מחליף בין שמות הנכדים לפעמים, זה רק אומר שיש לי יותר מנכד אחד, כן ירבו.

זה שהזמנתי כרטיסים לסרט ברביעי בערב, בדיוק שיש לך חוג יוגה קדוש, זאת לא ממש עובדה רפואית.

זה שבחרתי ללבוש חולצה אדמומית עם מכנס חרדלי ונראה כמו רמזור, זאת לא עילה לאשפוז בכפיה.

למה אני צריך לזכור בעל פה איפה נמצאים כל המתגים ברכב? אני יושב מול ההגה, ופשוט נוהג בלי להיזכר. המפסקים שם, אני מולם, והאצבעות יודעות לאן לגשת. אז אם לא הצלחתי להסביר לך טלפונית איפה מתג פתיחת אורות החניה באוטו שלנו – אני לא צריך להתבייש ובטח שלא להינזף. "מאמי, אני מתפלאת עליך! זה הרי אוטו שלך..."

את זוכרת שאני מחייל האוויר. אלף מפסקים יש בתא הטייס. אף אחד לא זוכר בדיוק איפה מותקן כל מפסק – אבל כשצריך, מוצאים אותו גם בעיניים עצומות.

על כך ששכחתי את יום חתונתנו, כבר התנצלתי, ואפשר כבר למחול לי על זה, מה גם שחגגנו את זה אחר כך בהילולות ומחולות חודש שלם כפיצוי.

מאמי, אם גבר אומר שהוא יתקן אז הוא יתקן. לא צריך להזכיר לו את זה כל שלושה חודשים.

בנות, אני לא חייב להזכיר לכן שאני קצת יותר מבוגר מכן, ואם הלכתי לאיבוד ברחובות מיאמי, זאת לא סיבה לכעוס עלי. אני גם לוקח על עצמי את כל האחריות על כך שבסוף הערב הגעתי למחסום נעול בפתח החניון, אבל על זה לא נדבר כי בסוף הצלחנו לאלתר חילוץ הרכב הכלוא בנוסח 669 שרק על זה מגיע לנו צו מאסר פדראלי, שני אזרחים וותיקים מערימים בחיוך על חוקי החניה האמריקאים.

אצל הרופא הגריאטרי, שאלת האבחון הראשונה לפני שמבקשים מהסיעודי לצייר שעון היא – "מה התאריך היום?"

אז באמת, בכנות, כמה מכם באמת יודעים מה התאריך היום? נכון שלוקח לכם מספר שניות להתאפס? אז זה שהבוקר הערת אותי בשאלה נמרצת עד היסטרית – מה התאריך היום ולא עניתי מידית כי בדקת הערנות הראשונה , כשאני עוד נפרד מהחלומות האחרונים, אני לא ממש יודע אם אני בתא עם האסטרונאוט הישראלי שמקיף כבר את כדור הארץ או ממשיך לשחק מטקות עם שלמה, אחי התאילנדי, על חופי פוקט, כשאני בעצם בסך הכול בעיירה החרבה תל אביב שעל גדות תעלת בלאומילך.

למי קראתן תשוש? נכון שבעידן הקורונה ועולם החיסונים והבידודים אין קשה יותר מלגדל את הנכדים צעירים, על כן אולי ההורים הצעירים היום יותר עייפים מהוריהם. אני לא ממש צריך תשומת לב מהסביבה הנשית הצעירה המקיפה אותי ברוב נחת ובאהבה – אבל יאללה, תפסיקו לבדוק אותי כל הזמן, אם הכול אצלי בסדר בראש. אני מכיר את המבט. הייתי שם עד לאחרונה בצד הדואג עם הסבתא שלכן.

אגב, מבחינתי עברתי את כל המבדקים בהצלחה גם הבוקר. השלב השני בבדיקת התשישות - הרופא מבקש מהמועמד לאבחון כתשוש נפש, לצייר שעון מחוגים. אז זהו. שלי יש שעון חכם חדש. תראו לי עוד קשיש תשוש שמסתדר בכיף עם הטכנולוגיה המתקדמת הזאת, בלי מחוגים, עם מדריך הפעלה כמו למטוס ג'מבו.

יאללה, אל תשכחו לקנות לי ליומולדת הקרוב את הקטנוע החדש של BMW...

אז למי קראתן תשוש?

זכויות יוצרים על תמונת הזוג "התשוש" המקסים - ART MIAMI 2021