top of page

תל אביבים במרומים

תמונת הסופר/ת: אבי דראבי דר



לשכונה המתנוססת במרומי שמי יוקרת העיר קוראים באופן פורמלי "צמרות אילון", אבל החבר'ה התל אביבים מכירים אותה כ - "פארק צמרת". שכונה שהוקמה על שטח הכפר הערבי ג'מאסין אל ע'רבי ולאחר מכן היה שמה גבעת עמל ב', כיום נחשבת כשכונה יוקרתית כאשר בפתח כל מגדל יושב שומר בכניסה. למגדלים חניות תת קרקעיות, מועדוני כושר, בריכות שחיה, והעיקר - חברת אחזקה הדואגת לשמור על תחזוקה שתצדיק תשלום חודשי של אלפי שקלים לכל דייר. מאלפיים וחמש מאות שקלים לדירת שני חדרים ועד כארבעת אלפים ש"ח לדירת חמישה חדרים. החיים הנעימים במרומי העיר אינם זולים.

שכונה מבוססת, המונה 13 מגדלים בלבד, ואלפיים בתי אב. כשבעת אלפים תושבים וארבעת אלפים מכוניות. מרכז מסחרי אחד, וקירבה מיידית לציר התנועה אילון למי שחייב להגיע למקום עבודתו עם מכוניתו; ומרחבי דשא בפארק ירוק שנחנך לאחרונה בשכונה.

הידוענים שפרסמו את השכונה בעבר כבר רפאלי או אייל גולן כבר לא גרים שם. כנראה העדיפו את הפרטיות על היוקרתיות. לגור במגדל עם כמאתיים משפחות כשכנים זה אולי יותר בטוח, לא ממש אינטימי. היום הדירות בשכונה נמכרות במחיר שאינו שיא תל אביבי. בממוצע כ-55 אלף שקלים למ"ר דירה, אבל אם בא לכם להתפנק בדירת גג של 8 חדרים בגודל 800 מ"ר ו-שש מקומות חניה - תשלמו כ-35 מיליון שקל. בכלל יש שם הרבה דירות דו-מפלסיות בעיצוב מעניין עם חללים גבוהים, פינוק עיצובי שלא שכיח במגדלים שבלב העיר.

לגור במגדל יש יתרון למי שצריך למשל שמירה אישית. פוליטיקאים, עדי מדינה, וגם משפחות של עברייני צמרת. לכולם יש לך שומר בכניסה למגדל, מערכות CCTV וניטור קבוע של המרחבים הציבוריים. לא כל דכפין יכול להיכנס אלא אחרי שזוהה אלקטרונית במערכת ממוחשבת המכירה את פני כל הגרים בבניין או לוחיות הרישוי במכוניות. כיום יש כוונה להקים "וועדת קבלה" בכל בניין שתערוך ראיון קבלה לכל דייר חדש, לשמור על אופי השכונה ולהרחיק שכנים רעים שעלולים לפגוע בפסטורליה שבבניין. יש שיאמרו 'סלקציה' ואחרים יטענו לביטחון אישי. בינתיים זה רק רעיון המתגבש בתקנוני הדיור המשותף במגדלים.

מעיון במודעות למכירת דירות בשכונה אני נדהם מגודל החדרים בדירות המפוארות במגדלים. סלונים בגודל וגובה של אולמות אירוח, חדרי שירותים בממדים של מימדיון, ורק חסרה שם מגלשת מים או מקווה טהרה כהלכתו. לבריאות צדיק, עשיר, באמונתו ודירתו יחיה.




כמי שעבר דירות רבות בעיר, אותי תמיד מדאיגה הספה שלא נכנסת למעלית וצריכה סבלות בסגנון הקלאסי דרך חדר המדרגות. נכון - יש היום מעלונים שפותרים את הבעיה ברוב המקרים. רק שאם עברתם לקומה 28 וקבלתם מסבתא בירושה פסנתר כנף שנרכש ב"מלניק פסנתרים" כשאימכם למדה עליו לנגן , אתם בבעיה מוזיקלית קטנה. אלא אם במרומי המגדל שלכם הותקן מנוף להובלות חריגות שלא נכנסות דרך מעלית המסע אלא דרך החלון של הסלון.

בכניסה למגדל שביקרנו יש בריכת דגי נוי יוקרתיים דגי קוי מלכותיים בצבעים שונים. הילדים הקטנים בבניין מנסים לשתף אותם בבמבה וממתקים שלא נמצאים בתפריט המומלץ לדגים רגישים ויקרים שכאלה.

לרוב המגדלים שמות בינלאומיים: W, G, U, מנהטן, פריים, נאם, ברונזה, ONE, ויש גם ישראליים כמו צמרת, ומגדל רום הכי גבוה שמגיע לחמישים קומות של יוקרה.

בשנה האחרונה נכנסו לשכונה גם משפחות מפוני הנגב והגליל. המבוססים (אם יש כאלו בכלל) מבניהם שכרו דירות וחלקם התארחו בדירות פנויות בשכונה כתרומה מהבעלים שחלקם לא גרים בארץ בכלל. תושבי השכונה הקימו חמ"ל משותף עם אנשי שכונת בבלי ובקבוצת ווטסאפ שכונתית סואנת אירגנו סיוע מיידי לאנשי העוטף וחיילי צה"ל בימם הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל". כמו עוד הרבה תל אביבים מבוגרים ובוגרות מתוסכלים שהמערכת לא גייסה אותם.

אגב, לשכור דירה במגדל בפארק צמרת זה לא זול. שכ"ד לשני חדרים כעשרת אלפים שקלים וחמישה חדרים כעשרים אלף שקלים, לא כולל שרות - כשלושת אלפים שקל ל"ועד הבית". אין חימום סולרי למים בבניין, רק דוד חשמלי וותיק ונאמן. המיזוג לדירות אינו משותף ואחראי על קירור וחימום הדירה. אין הסקה מרכזית. מצד שני - יש ארבע בריכות שחיה ברוב המגדלים. ברכונת לילדים, שכשוכית למבוגרים המנמנמים בג'אקוזי, פנימית לחרוצים, וחצי אולימפית חיצונית למתאמנים ל"איש הברזל". לצידם פועל חדר כושר וספא. כיף תל אביבי לעובדים ההיברידים, לגמלאים הצעירים ולאזרחים וותיקים המבוססים שמצאו בשכונה את המנוחה והנחלה התל אביבית. כבר שבע שנים מנסים תושבי השכונה לשנות את שם השכונה ברשומות ל-"פארק צמרת" המוכר על ידי כולנו במקום "צמרות איילון" המקורי שאינו בשימוש. הנושא נדון מספר פעמים בוועדת "שיום הנצחה ומורשת" בעירייה ללא הצלחה. בראשית אוגוסט יעלה הנושא שוב לאישור מועצת העיר. מי יודע, אולי הפעם יצליחו נציגי המבנים בשינוי השם. אגב, ווייז מכיר את שני השמות, וזה הרי מה שקובע בימינו.

בחלומות שלי לא הופיע מעולם פנטהאוז בקומה חמישים של פארק צמרת. גם לא חדר מגורים בגודל של מגרש טניס עם נוף אורבני מושלם. מצד שני - כשאני מדבר עם חבר שלי שגר באחד המגדלים בשכונה מימיה הראשונים, זה נשמע יותר כמו לגור בקאנטרי קלאב אנכי עם נוף לבית הקפה במרכז G שם הוא יו"ר הפרלמנט של צמרת המתכנס מדי ששי בבוקר, רגע לפני שהנכדים מגיעים לבילוי סופ"ש אצל סבא וסבתא. אם רק יצליחו למצוא אותם בדירה האינסופית שלהם.


הצילומים מפורסמים בבלוג זה נלקחו מאתר יד -2 באינטרנט על פי חוק זכויות היוצרים 27/א .

שם הצלם יפורסם פה בכיף אם יפנה אלי ישירות.

584 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires

Noté 0 étoile sur 5.
Pas encore de note

Ajouter une note

©2020 by סיפורי אבי דר. Proudly created with Wix.com

bottom of page