השבוע מלאו לי 70. חגגתי בקפה קטן ברחוב דיזנגוף, מוקף בחברים ותיקים שמכירים אותי מאז הייתי צעיר ויפה. באמצע השתייה של הקפה השלישי שלי (כי בגילי, מי סופר קפאין?), לפתע נשמעה אזעקה. קפצנו כמו נערים בני 16 וזינקנו למקלט הקרוב. זו המציאות החדשה שלנו בתל אביב - ספק מרתון, ספק ריקוד דיסקו מהיר.
אני חי בעיר הזו כבר 50 שנה. ראיתי אותה משתנה מעיר לבנה קטנה לניו יורק של המזרח התיכון. אבל עכשיו, כשאני מסתובב ברחובות, אני מרגיש מתח באוויר. האיומים מאיראן והחשש מפני מתקפות כטב"מים הפכו את הליכת הערב שלי למשחק מחשב - רק שכאן אין לי חיים נוספים.
אתמול, בזמן הטיול היומי שלי בטיילת, הבטתי בים והרהרתי איך המצב הזה משפיע על ההתפתחות האישית שלי. הבנתי שפיתחתי מיומנויות חדשות: למדתי להתמודד עם חרדה כאילו הייתה חברה ותיקה, ולהעריך כל יום שקט כאילו היה יום הולדת. גיליתי מחדש את כוחה של הקהילה - מסתבר ששכנים הם לא רק אלה שגונבים לך חנייה.
פיתחתי גמישות מחשבתית שהייתה מביישת יוגי מקצועי. אני מסוגל לשנות תוכניות מהר יותר ממה שלוקח לי להחליף ערוץ בטלוויזיה. והכי חשוב, למדתי להתמקד במה שבאמת חשוב בחיים - כמו למצוא את המשקפיים שלי, שתמיד נעלמים ברגע הקריטי.
היום, כשאני יושב בדירתי הקטנה ברחוב בן יהודה, אני מביט החוצה על העיר שאני כה אוהב. תל אביב עדיין תוססת, למרות הכל. אנשים ממשיכים לשבת בבתי קפה, מדברים בקול רם על פוליטיקה כאילו הם ראש הממשלה, ורוכבים על אופניים חשמליים כאילו הכבישים הם מסלול מרוץ פורמולה 1.
מחר אני מתכנן ללכת לשיעור יוגה בפארק. זו הדרך שלי להתמודד עם המתח - ולהוכיח לעצמי שאני עדיין גמיש כמו נער בן 69. אולי אפגוש שם אנשים חדשים, אולי אלמד תנוחה חדשה, ואולי פשוט אתקע בתנוחת הלוטוס ואצטרך עזרה כדי לקום. בכל מקרה, אני יודע שכל יום הוא הזדמנות לצמוח, להתפתח ולהעריך את החיים - גם כשהם מרגישים כמו פרק ב"האח הגדול" שאף אחד לא ביקש.
זהו. זה הבלוג שרשם לי הבוקר הAI . כל הזכויות על הטקסט - לא לי.
הכרתי השבוע עוד תוכנת AI ובחרתי לנסות אותה בכתיבת בלוג אקטואלי קליל. כך אנחנו נראים בעיניי המעבדים החכמים של אנווידיה, שבקרוב ישלטו בתודעה של כולנו.
בשביל להגיע לתוצר החמוד הזה, צריך רק לבקש. "תוכל לכתוב לי בלוג אישי על גבר בן 70 שחי בתל אביב עכשיו, המודאג מתקיפת הכטב"מ ומהאיומים של אירן ותנועות הטרור על החיים השוטפים בעיר תל אביב התוססת ואיך זה מתחבר לצמיחה אישית והתפתחות עצמית." תוך שניה קיבלתי בלוג רציני מדי עם סעיפים ופרוט יתר. אז חידדתי הבקשה - מבקש לצמצם את הבלוג ל-400 מילים, ללא כתיבה בסעיפים אלא בצורה סיפורית והומוריסטית כמו... וכאן כל אחד יכול להוסיף את שם העיתונאי האהוב עליו. מאפרים קישון ועד לשייקספיר.
אגב, לתוכנה החינמית קוראים PERPLEXITY, וחוץ מהעובדה שקשה לבטא את שמה - היא ידידותית להפליא. את הבלוג הבא אכתוב בעצמי כמובן, כי אחרת אמצא עצמי משחק מטקות בחוף גורדון עם רובוט שבטח יודע לענות על כל חבטה, אבל לא יצליח להצחיק אותי כמו אופיר, בן דודי, השותף שלי למטקות למעלה מחמישים שנה...
Comentarios