תפריט בשלייקס

כעשרים מסעדות נסגרו בעירנו השנה. התאבון התל אביבי לא משהו. הבליינים הצעירים אוכלים מנות קרב. ההורים שלהם לא מסוגלים להכניס שום דבר לפה מרוב דאגה, ואלה שלא מגויסים מעדיפים מסעדות כשרות למהדרין. משהו עם תדמית ציבורית שלילית לאחרונה. לא הכשרות, אלא המשתמטים.

החודש מציינים בתל אביב את חודש האזרחים הוותיקים. העורף האסטרטגי החסון של העיר. אוכלוסיה מבוססת יחסית, לא תזזיתית כמו דור-Z, בלי דרישות מיוחדות אבל עם העדפה שיחלישו את מוזיקת הרקע במערכת ההגברה ויסגרו את המזגן, שונאי עשן סיגריות ובעיקר יושבים בראש שולחן ארוך עמוס נכדים, בנים  וכלות ששמחות כי הערב אינן צריכות לבשל. סבא וסבתא מזמינים את כולם למסעדה. עוד יומולדת לנכד בן מזל.

תרשו לי להציע בימים קשים שכאלו משהו שישמח את חבריי הוותיקים ויעזור לשמור על דלתות המעדו פתוחות בימים מאתגרים שכאלה. צ'ופר שיעודד אותנו לצאת למלא את המסעדות לא רק בסופי שבוע. הנחה ייחודית בתפריט לאזרחים וותיקים, שבמקום לשבת עוד ערב בסלון על העיתונים -  ירדו הוותיקים לדרינק ונשנוש אצלכם על השולחנות הריקים מול המטבח הרדום מחוסר לקוחות כיום.

ספגטי בולונז, שניצלונים עם ציפס או נקניקיה בלחמניה - קלסיקה של שלושת מרכיבי תפריט הילדים בכל מסעדה משפחתית המעודדת ארוחת מרובות שיבה, הורים טרודים בנענוע עוללים ונכדים חמודים ורעשנים במאבדים סבלנות אחרי המנה הראשונה שהיא לפעמים גם האחרונה עבורם. גם לוותיקים בוודאי ימצאו השפים קלסיקה שתתאים לפה עם שיניים תותבות ובקשה להימנע ממונוסודיום גלוטומט למשל שהרופא שלי אוסר עלי לאכול...

אילו היה קם מסעדן תל אביבי שאינו חולם על כוכב משליין אלא על שולחנות מלאים בסועדים שמחים, בעלי אמצעים, עם זמן פנוי ללא הגבלה ושנאת שינויים - היה לנו גם תפריט בשלייקס לאזרחים וותיקים עם עיניים גדולות ותאבון מוגבל; עם מגוון כדורים שחובה לקחת לבני ואחרי האוכל, מוקפים בנכדים חובבי קטשופ עם רף קולינרי נמוך, ושבט משפחתי בלי עין הרע המחייב שולחנות של לפחות תריסר כסאות, ובעיקר עם כרטיס אשראי של סבא נדיב וגאה במשפחתו הרועשת. אם יש "תפריט ילדים" במחירים נמוכים יחסית - למה שלא יהיה "תפריט בשלייקס" לאזרחים וותיקים?

משהו בסגנון של חצי מנה בחצי ממחיר לא הגיוני, משקאות בסגנון HAPPY HOUR של 1+1, או כל הטבה אמיתית שתעודד את סבתא להזמין את סבא לצאת מהכורסא למסעדה השכונתית במקום להתנוון עוד ערב מול מסך ה-75 אינץ' שהפך להיות מרכז חייו מאז פרש לגמלאות.

פתאום תראו בערב במסעדות השכונתיות המקרטעות "פרלמנטים" סוערים שלא מזמינים רק כוס תה. יהיו גם יותר ארוחות משפחתיות עם סבא מחייך בראש השולחן שיודע כי הפעם לפחות לא יקרעו לו את הארנק בסוף הארוחה. מסעדנות עם יותר צדק חברתי, וזה לא בושה לחפש קצת "והדרת פני אזרח וותיק".

אולי העולם שייך לצעירים - אבל לכל צעיר יש סבא שעדיין צעיר בנשמתו ועדיין חפץ לבלות עם סבתא כמו פעם, בשנים שלא היינו וותיקים בשלייקס ויכולנו לעכל גם אחרי חצות סטייק בפיתה אצל נלו ביפו.