מגפונים אוסטרליים. אחת ההמצאות האוסטרליות הכי טובות מאז הבומרנג וקרוקודיל דאנדי.
נעלים ראויות בנוחיות של נעלי בית. שילוב של נעלי דפנה הידועות בגזעיות ובנוחות שלהם עם הרוכסן שסוגר על הרגל בשבילי הקיבוץ בדרך אל חדר האוכל, עם נעלי קומנדו חסונות המאפשרות לעבור ערב שלם בעבודה כמלצרית נמרצת בבר הכי סואן בתל אביב. נעל שבאוסטרליה הרחוקה משמשת בעיקר פועלי בניין ואנשי מלאכה ואילו אצלנו היא אביזר נוחות למלצריות, טיילים סמי-מקצועיים בבארים עירוניים וגם מככבים בארון הנעלים שלי.
הנעל האולטימטיבית עבורי, שבנוסף לנוחיות, היופי המשתפשף שלה שרק גדל עם השנים והבלאי, גם נוחה לנהיגה על אופנועים ושאר הדו-גלגלים המסוכנים כשצריך להוריד כף רגל לאיזון חרום או סתם להחליף הילוך עם גב כף הרגל שחייב מיגון אשר מוקסין או משהו אחר ממיטב סנדלי שורש לא יועיל למגע עם חלק מתכת של מנוע 650 סמ"ק רותח ורוטט.
אחרי למעלה משבע שנים גם הנעל הזאת, בלויה, חרוצה, מוכתמת ומעוררת זיכרונות ותמיהה – איך יורם שכמוני נועל מגפון נוסטלגי שכזה אשר כבר לפני שנתיים עבר ריענון סוליות מסיבי במחיר נעל חדשה; זאת כי לא מצאתי על המדפים עוד נעל עם מראה קולי שכזה ועם כל הכבוד, בעדה שלנו לא הולכים עם נעליים משומשות אלא אם אתה הוא היד הראשונה...
מגפון חלופי קניתי באינטרנט מחברה שנשבעה בלוגו שלה כי הנעל מקורית. בחיי שנראה ממש מקורי. כמעט כמו הרולקס המקורי שקניתי בסמטת פט פונג בתאילנד במאה שקל. הלכתי עם המגפון הזה שנתיים, ובאמצע מסע כומתה נוסטלגי ברחובות שכונת נווה שאנן בתל אביב הרגשתי כי רגל ימין שלי סוטה קצת הצידה. במבט מטה ראיתי כי הסוליה נשרה לה ונגררת על המדרכה. תלשתי אותה והתחלתי ללכת בצורה הדורשת כיוון פרונט דחוף. וראה זה פלא. אחרי חמש דקות הרגשתי ישר כי הסוליה השנייה נושרת לה לאיטה מהמגפון ה"מקורי" השני. זהו. את סיור הזה סיימתי נמוך בס"מ מעפ"ש.
זה סופו של כל בלון, ומגפון. האחד פורח, השני מפריש סוליה, השלישי מת בשיבה טובה ומעורר חשק וגעגוע למגפון חלופי חדש. אז אצלנו בשכונה, אי שם בצפון יוקר-המחיה התל אביבי, מחירו אחרי כל המבצעים והאנחות מצד הקונה ירד ל-620 ₪. נו. אחסוך לכם את הסיפור על התייקרות שרשרת האספקה מאוסטרליה ועד למרכז שוסטר. זה המחיר.
עבדכם, איש הגוגל והזאפ, לא התבייש ובדק. אם מסכימים לנסוע רק 32 דקות מרמת אביב לבת ים – המחיר שם יורד ל-415 ₪. אז באמת שלא התעצלתי. נסעתי לשם בנתיבי איילון בשעות הבוקר. קצת פחות מ-32 דקות של כיף אמיתי. נהיגה זריזה בין הנתיבים, עם שליחי וולט, מנהג את הקטנוע בתנועות אגן אסרטיבי שהיו מקבלות מחמאות גם מדוד דביר, השופט הכי קפדן ב"רוקדים עם כוכבים".
כשחזרתי לקפה השכונתי וסיפרתי את זה מסביב לשולחן חברי הגמלאים החכמים, אמרה לי א. – חבל, אפשר למצוא את זה גם ברשת אחרת, בהנחת "חֶבֶר", במאה ₪ פחות.
פאק! ואני חשבתי שאני דן חסכן....
Comments