חתונת הלורדים

בלב השרון, על גבעה קטנה, בצהרי יום ששי, כחום היום, במרחב אירועים ותיק עוד מתקופת המנדט הבריטי, השתתפנו באירוע חם. חתונה של אמצע אוגוסט.

בשיא היום והחום, על מדשאות עם שמשיות רחבות. אלף מאווררים לא יכלו לעזור פה, החום היה כבד. כל כך הרבה כסף הושקע באירוע. לא חבל?

הנושא הוא כללי, ושם האולם לא רלבנטי, אבל כולנו הרגשנו שם בבית, כמו לורדים בריטים שהזדמנו בטעות למדינה לוהטת.

החתונה, שבמקור תוכננה ליום שישי, ה-13 ביוני, נדחתה. ביום הזה, שילוב של יום ששי עם תאריך חסר מזל, אנשים נמנעים בדרך כלל מלחתום על חוזים או לטוס, ובישראל גם לא מתרחקים מהממ"ד. באותו היום חירבנו את טהרן, ובתגובה, האיראנים שלחו טיל משלהם, שהיה בעצם, טיל קרקע-ביטול חתונה. הזוג הצעיר לא ויתר, ובהזדמנות הראשונה, שלח לכל האורחים הודעה חדשה של Save the Date.

תינוקות לא היו באירוע. בחום שכזה, יש חשש שהתינוק לא ישרוד את שבע הברכות. הסבתא האמיצה של הכלה שהגיעה במיוחד מחיפה - חגגה לאחרונה יומולדת 95 והצמידו אותה למצנן אוויר נייד. אני רק התעניינתי איפה הדפיבריטור. מכת חום זה לא צחוק. ביחוד כשאתה בלב שדות השרון ויותר קרוב לבית הסוהר המקומי מאשר לבית חולים אם חס וחלילה.

המארגנים עשו מעל ומעבר בכדי להכניס משב רוח מרענן לאירוע. האוכל היה טעים בצורה חריגה לאירוע רב משתתפים. הרב הזכיר מתחת לחופה את החטופים בעזה שלהם פי כמה וכמה יותר חם ובלתי נסבל; הצעירים שמחו ופיזזו על רחבת הריקודים והוויסקי היה טעים. הצלמים דאגו לנו לעוד כמה צילומים ממוגנטים להצמיד על המקרר בבית; והמלצרית עזרה לנו לשמור על עצמנו מהתייבשות.

מניפה כאות אזהרה - בכניסה לאירוע, קיבלנו מניפת נייר אישית, שהייתה סימן אזהרה ברור למה שצפוי בהמשך. המניפה, שקיבלנו במערכה הראשונה, נופנפה רבות במערכה האחרונה והחמה של האירוע.

אם נותנים לכם בכניסה נוזל נגד יתושים, זה לא סתם, סביר שתצאו בסוף הערב עם עקיצה. אבל אם נותנים לכם מניפה, זה לא ערב גיישות. תהיו בטוחים שיש צפי להתמודדות עם גל חום.

מזל קטן בגשם גדול - לי זה לא יקרה. המזל האישי שלי מביא ממטרים וודאי במועד החופה. בחתונתי הראשונה, באמצע יוני בשנות השמונים של המאה הקודמת, ירד גשם זלעפות בתל אביב. שלושים שנה אחר כך, הזמנתי חברים לחתונת הבת שלנו בקיסריה, בסוף אוגוסט. ברור שירד גשם. שבר ענן שעתיים לפני הגעת האורחים. בשתי הפעמים התגברנו, ועובדה, מהחתונה הקיסרית זכינו לשלושה נכדים מדהימים.

עם הבת הכי צעירה שלנו, שעוד לא נישאה, אני לא מודאג. אם זה יהיה תלוי בי ‐ אני מבטיח שהאירוע שלנו יהיה במקום ממוזג, עם מרחב מוגן, מסיבת טבע כשרה, צמחונית, חברתית, בלי לפגוע בכדור הארץ, עם טקסטים מדהימים שיוקראו בחן, על חוף הים או הכנרת, במרחק של עד חצי שעה מתל אביב, עם חניה מסודרת ובלי מניפות או מטריות בכניסה. בציריך למשל או בסקנדינביה. תהיה חתונה מושלמת, מבטיח. אילו רק כבר הכרתי את החתן כנראה שהייתי מצליח להיות יותר מדויק. רק שהיא עוד לא בעניין שמלת כלה, ומבחינתה, כל העיסוק בעתיד הוא הבעיה של ההורים וחבריהם, לא שלה.

בתל אביב הוותיקה לפני ארבעים שנה - כשכדור הארץ עוד היה קריר יחסית, החתונה האולטימטיבית הייתה בבית המהנדס, אולמי שושנים או בון בון, בית סוקולוב או אולמי דליה. הסנובים היו חוגגים בגן הוואי הסמוך לגשר הירקון באווירה כפרית נטולת מזגן כמובן, אבל עם ניחוח ארומה ירקוני באווירה שלפני טיהור הנחל. העיר הלבנה לא הייתה חמה כל כך גם בחודשי הקיץ. השילוב של שנות השמונים עם תפריט יוקרה המבוסס על רבע עוף עם בורקס בצד, עם כוס שפריץ יין הוק מבעבעת- היה מושלם.

קיטורים של שולחן רחוק - אז למה אני משתף אתכם בסיפור החתונה החמה הזאת? כי החלטתי שזו הפעם האחרונה שאני הולך למסיבת קיץ במקום שאינו ממוזג. מי שבטעות מתכנן חתונה כזו בשנים הקרובות, מזל טוב לו, אני מוותר. זה לא אישי, זה משבר האקלים. זה לא מתאים לי, זה מאתגר. חתונות זה עניין לצעירים.

קיטורים, לעומת זאת, הם בהחלט עניין לגיטימי ליושבי השולחנות המרוחקים מהדי ג'יי, שביקשו מהמלצרית הנהדרת אטמי אוזניים כשהחלו הריקודים הרועמים.

מזל טוב מעומק לבנו החם.

בצילום ההיסטורי - הלורד מלצ'ט עם אשתו וכלבו האהוב. זוג אוהבים שהתחתן באנגליה הקרירה. הקריקטורות - AI טהור...