מה שטוב בלהיות גמלאי, לבד מהנחת מהנכדים ומנעמי השלישי בשלייקס או חופשי חודשי במחיר מצחיק – זה שדואגים לי לתעסוקה. הרצאות במועדוני השכונה...

במלחמת לבנון הראשונה הצליחו אויבנו מלבנון לשגר טיל ארוך טווח שנחת בלב מתקני רכבת ישראל במפרץ חיפה. מספר עובדים נהרגו והנזק היה כבד. סדנה...

היינו בני עשרים. ב"רגילה" ירדנו לנואיבה בטנדר סוסיתא מהיחידה, עם מלאי תלושי דלק צבאי, כמה בקבוקי בירה אביר, חפיסות סיגריות נלסון בלי...

הקדמה - היום היינו מתוכננים לעשות סופ"ש בירושלים. טיול מודרך בין הכנסיות בעיר העתיקה. מדריכה מרתקת, אכסניה צליינית בתוך החומות, ארוחת ערב במרומי מלון נוטרדם, חברותא מעולה עם נגיעות של חומוס ובייגלה חם בשער יפו. לקבוצת הוואטסאפ של הסופש הזה קראנו "סופש עם האפיפיור". מלחמה דוחה הכל. את הסיור הזה, את השבוע שתכננו בהמשך על חופי סיני, את ההופעה של מירי מסיקה ב-24 בחודש, ולהבדיל - את כל החיים של אזרחים ולוחמים שנפגעו במלחמה שפרצה. בשבוע שכזה, תל אביב היא חלק מהדרום האדום מדם. כולנו

ארבעה שבועות של מלחמה וקטסטרופה מדממת אחת, שעד היום, אף אחד באמת לא לקח עליה, אחריות מלאה. בין רעם הפצצות בעזה, לפיצוץ המיירטים בשמי תל אביב. כשאנחנו מרגיעים את הנכדים שהממ"ד הוא הכי בטוח בעולם, ומחפשים קרש עץ זמין לנעול את הדלת מבפנים, למקרה שהטויוטות הלבנות ישובו - אני לא מפסיק לשאול את עצמי, איך ממעצמה גרעינית אימתנית הפכנו שוב לקהילת יהודית נרמסת, נבזזת ונשחטת על ידי עדת כפוי טובה בוגדנית, שחשבנו כי אם ניתן להם פיתות וחומוס, טיפול תרופתי ומזוודות מלאות בדולרים - יהיה פה מ

הבועה התל אביבית מתאימה את עצמה למציאות החדשה. התל אביבים מגדירים לעצמם שיגרה חדשה שמלמדת אותנו איך החיים מתנהלים בצל הגליל המעשן בצפון ומנגד הדרום שמהדהד ברעם טנקים השועטים בציר רפיח בואך הפסקת הלחימה. ה'אכול ושתו כי מחר נקבל צו 8' קיבל מימד אחר. אנחנו האבות משחקים אותה בקשיחות. מהגגים ראשי תיבות וקיצורים צבאיים בכאילו יש לנו מושג מה הם באמת עושים שם. אבות שמוכנים להתנדב לכל משימה - רק שיוכלו להיות בפלוגה עם הבן הקרבי, שאם יקרה לו משהו, אנחנו באמת לא יודעים מה יקרה להוריו.

קשה לי עם הדרוזים. הרגשה פנימית שאכזבנו אותם. בגדול. חברות של למעלה מ-76 שנים נגדעה באחת, ברצף של החלטות שגויות, שחייבים לתקנם בהקדם - כי...

ההורים של מאיר התנגדו. אבא שלו הטיל ווטו ומאיר לא הוציא בגיל 16 רישיון על אופנוע ביחד עם כל החברים בתיכון. פחדו על בן הזקונים שלהם שלא...

סרן במיל ע. היא תל אביבית בוגרת תיכון אליאנס וכיום סטודנטית שנה א' במדעי הרוח בירושלים. פעילה בתנועת המחאה והיום – מסיימת בחינות סוף...

שכנות טובה טובה השכנה שלנו ניצולת שואה. ילדה בת ארבע, פליטה מקראקוב, שבורחת עם המשפחה מציפורני הצבא הנאצי בחודש הראשון למלחמת העולם השנייה. נמלטים מזרחה עד לסיביר ברכבות שנועדו להובלת בקר. שלושה שבועות של רעב. סיר מרק כרוב אחד לקרון עמוס בפליטים. מזל שהסבתא הטמינה מראש במחוך שלה מספר מטבעות זהב וכך הצליחו לקנות אוכל ולשרוד בהמשך מסע הישרדות מרתק של המשפחה. בסוף נקלטו בבוכרה אצל הקהילה היהודית, גרו שם כארבע שנים כעקורים, וניצלו. השכנה שלי היא מהשורדים. טובה ארן נולדה בפולין, ה

נגמרה החגיגה. השנה זה יהיה ללא זיקוקין. ללא מופעי ענק האופייניים לערב יום העצמאות המסורתי בתל אביב. יום עצמאות לייט. חצי כוח. 76 שנות מעגלי הורה וזיקוקין כנראה מאחורינו. לא עוד. הזדהות עם המשפחות השכולות. משפחות החטופים. הפצועים. הפוסט טראומטיים. המפונים. הלוחמים. משפחות הלוחמים. המדוכאים. בקיצור- כולנו. בלי חגיגות. בלי פטישי פלסטיק. בלי מכלי קצף. בלי ריקודים. עם הרבה רגישות. שירה בציבור. סיפורי גבורה. געגוע לימי עצמאות של פעם. כשהיינו ביחד. במיטבנו. בחודש אפריל בשנה שעברה, ל

מחירי הדירות בתל אביב הגיעו לשיא כל הזמנים. הירידה בביקוש בשבועות האחרונים מטעה. כמעט ואין עסקאות במחירים הכביכול נמוכים – והמחירים רק יעלו ברגע ש"חרבות הברזל" ידומו. כל מי שחיכה בשנתיים האחרונות עם קניית דירה – הפסיד 20% מכספו. המחירים כבר הספיקו לעלות, וזה בטח לא המחיר הגבוה ביותר. אחינו בקהילות מעבר לים מתחילים להרגיש שלא בנח מול השכנים האנטישמיים שלהם. הסרת המזוזות לא לעולם חוסן. עוד פוגרום תשורתי אחד, והם אורזים המזוודות גם לפני שהילד מסיים את הקולג'. הבת שלי כנראה לא תצ

רגע לפני הסיבוב השני, כמעט חודשיים אחרי הפרעות האכזריות של תרפ"ד, אני בחששות שזה ממש לא מאחורינו. מצרף לעיונכם את טורי השבועי. בגלל חשיבות הנושא יש לי בקשה חריגה. שתפו את הפוסט בין החברים. אולי ניפגש כולנו במטווח? תודה. שבת שלום. למי קראתם זקן? ממש לא רוצה להדיר שינה מעייניכם, אבל בתסריטי הקיצון, בסיבובים הבאים פרעות הנגב המערבי עלולים להגיע עד לתל אביב. חמאס, חיזבאללה, מאוכזבי פלסטין וג'יהדיסטים עם מצלמות גוף וטנדרים לבנים עמוסי חימוש - כולם עלולים להגיע לגוש דן, המעוז הציו

ראיינתי את גוגל לגבי עתיד נכדיי. לימסול או רמת אביב בשבועות האחרונים אני קצת AI. כל העולם הולך על בינה מלאכותית. אני למדתי בשנות השבעים לתכנת בשפת פורטרן ובייסיק – ומאז הבינה שלי הבינה שמחשבים ואני לא משהו. אבל הסקרנות הרגה אותי, חייב להבין על מה המהומה. AI. הקורס שלקחתי הופסק באמצע בגלל המלחמה. במקביל לא הופתעתי כאשר שמעתי כי הורי הנכדים שלי שוקלים לעבור זמנית לעיר אירופאית כמקלט זמני במקום להצטופף חמישה אנשים בממ"ד אחד בשבועות הקרובים. האמת – לא הייתה לי עבורם תשובה חכמה מע

המצב מעיק. הטיפטוף היומי של בשורות האיוב מהקרבות בדרום ובצפון. אי הוודאות והתעוקה בכיכר החטופים והנעדרים. התל אביבים בעיקר יודעים לתת כתף להתיישבות החקלאית המפרפרת. קציר, מסיק, בציר, קטיף, קלטור, דילול, מיון, גדיד(תמרים), ארייה(תאנים) ובעיקר קניית ארגזי תוצרת הארץ מהחקלאים שממש לא יודעים איך יעברו עוד עונה בלי החבר'ה התאילנדים.... בין התנדבות בשינוע חמגשיות לפלוגות המילואים בנגב המערבי לזומים משמימים שמחזירים אותנו לשגרת הקורונה; כשהצלחנו לתאם לנו צהרים משותפים על המרפסת ש

All Posts עד היום לא הוחלט איך נקרא לשבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023. טבח שמחת תורה, מחדל אוקטובר 23, מלחמת עזה, האסון, הנכבה השניה או...

נמאסתם! אתם עם האלוהים שלכם, המצוות, ההלכות, הכשרות וההתחכמויות - ההתנשאות בכמה אתם יהודים יותר טובים מאיתנו, הישראלים שכבר לא הולכים עם כיפה, והדת שלנו היא מבפנים. כחול ולבן עם הרבה צלקות מהמילואים. השבוע התקשרו ממלון המארח מפונים מהנגב המערבי. ביקשו אם נוכל לעזור ולגוון להם את הארוחות בבישול בייתי. אולי מגש שניצלים לילדים? ברור שהסכמנו. הגברת ירדה לסופרמרקט השכונתי וקנתה חמישה ק"ג חזה עוף והחלה לטגן את השניצלים. באמצע הערימה הגיע עוד טלפון. "שלום, אני מהמלון. רציתי רק לשאו

עד היום הצלחתי להתחמק מאתגר "איש הברזל". שלושה אתגרים בלתי אפשריים. שחיה בים, רכיבת אופנים מהירה של 180 ק"מ ולקינוח ריצת מרתון. בעולם נורמלי, אני לא שורד אף אחד מהם. עכשיו הבנתי שכולנו כנראה עומדים לעבור מסלול איש ברזל. את כולו. ביחד. עזה תחילה, ג'נין והשומרון בהמשך, ואיך שנסיים שם - יתחיל המרתון עם החיזבאללה. ב"איש הברזל" שלנו, אם לא נעבור את הכול ביחד, יהיה פה מאוד עצוב. כמו בכיכר החטופים והנעדרים. מצרף את טורי הכי אישי השבוע. שובו לשלום! וכרגיל, למי שממש רוצה לקרוא את הטק

כמה אפשר כבר לטחון לנו את הקשב? כמה מילים עוד ילהגו הפרשנים שרק מושכים עוד זמן מסך במרחב האי וודאות? עינוי מתמשך של עוד אוויר חם רווי בנגיעות אגו והמון אינטרסים אישיים. מי בכלל יכול להקשיב להמולת האולפנים שם כל הצועק, צודק. ומהשטח, בכל ערב, קושמרו בלי עניבה שהפך תוך יום לוועדת אגרנט בלי כפפות. הוא מביא לנו לסלון את זעם הניצולים וגבורת מסתערי בוקר שמחת תורה הארור. ואני, מדירתנו הבטוחה יחסית בתל אביב המטווחת, מחפש ערוץ TV של עובדות בלבד, ואם אפשר אז עובדות אמיתיות. מסך בלי פרש

מִפְרָשׂ קָטַן בָּאֹפֶק, זִמְזוּם כטב"ם בָּרֶקַע, בומים חֲזָקִים מהדהדים בִּשְׁמֵי תֵּל אָבִיב, 45 ק"מ מֵהַמִּלְחָמָה, בָּעִזָּה. בְּיוֹם...