בית היפשר

סיפורי אבי דר

סיפורי תל אביב, על אנשים, זוגיות, החיים עצמם וסיפורים קטנים שממשיכים להצחיק, לעצבן ולרגש

, אחרי 45 שנה מול מסכי מכ"ם

מנתב מטוסים בבטחה, ביעילות ובחיוך במרחב האווירי
,הסיפורים כאן כבר לא רק על שמיים
;הם תל אביביים, אנושיים, ישראלים ועכשוויים
הגיגים קצרים, ישירים, בלי הרבה מילים או פוליטיקה, בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכל, ועדיין מתרגשים מהכל

חיפוש

אחים נבחרים

אחים. הבונדינג הכי חזק שיש, הכי מתמשך, הכי אחי. אחיות לא היו לי, כך שחוויתי רק אחים, ואין לי בסיס להשוואה מה עדיף. וכפי שזה נראה כרגע - אולי עדיף בלי. אנחנו ממש לא דומים. האחים שלי. שלושתנו מאותה אמא, שכנראה לא הייתה ממש דומיננטית וכל אחד מאיתנו בחר להיות דומה בעיקר לעצמו. טוב. ברור. היא כמעט ולא נראתה בבית, מבחירה. אנחנו אולי יותר דומים למטפלת אילנה שגידלה אותנו, כל אחד בזמנו, בבית הגידול שלו, במסגרת קצת שונה – אבל בסגנון בישול טריפוליטאי ששלט אצלנו במטבח המאוד מיוחצ"ן, ממ

מתוך יומנה של קצינת נפגעים במיל׳ אופטימית

סרן במיל ע. היא תל אביבית בוגרת תיכון אליאנס וכיום סטודנטית שנה א' במדעי הרוח בירושלים. פעילה בתנועת המחאה והיום – מסיימת בחינות סוף...

הנסיך מרחוב פיירברג

לפני 12 שנים נפטר מוישה היפשר. לא בקרבות, לא כמלווה שיירות לירושלים הנצורה, לא בעורף האויב, לא כמג"ד קרבי בהסתערות על מוצב מצרי במרחבי סיני ובטח שלא ממגיפה או חיידק אלים. פשוט מת. הלך לישון בערב, ולא התעורר. אחרי 84 שנים רומנטיות, החליט לבו שזהו. סיימנו פה. ונדם. מוישה, האיש שכולם אהבו, האיש שהיה החבר של דור לוחמי תש"ח, סוחר בנשמה, קונה בשתי לירות ומוכר בעשר, משקיע בקרקעות לטווח ארוך, וגוזר קופוני ריבית מאגרות חוב של בנק ישראל לפרנסתו; נהנתן ממעדני שוק הכרמל שכל שיחה איתנו נג