סודוקו בכחול-לבן: אתגר תל אביבי לנהגים

תל אביב, עיר ללא הפסקה - וגם, מסתבר, עיר ללא חניה. עבור מי שמנסה להגיע לעבודה עם רכב פרטי, הכניסה לעיר מרגישה כמו כניסה למשולש ברמודה של אספלט. נהגים מגיעים לכאן במצב של מצוקה קיומית ומבוכה קלה, תוהים אם הרכב שלהם ישרדו עוד יום במבוך TLV.

בניסיון נואש להתמודד עם כאוס החניה המקומי, החליטו בעירייה לשחק איתנו קצת. הזיזו לנו את הגבינה, או יותר נכון, את סימוני החניה. בהתחלה קיבלנו שעתיים חניה חינם - מחווה נדיבה כמו למצוא שקל על ריצפת המרכול. אבל אז הגיעה מכת המחץ: האחריות להבין את חוקי החניה הועברה אלינו, האזרחים הקטנים. וזה קורה בדיוק ברגע בו, בנס גלוי, מצאנו פיסת אספלט שאינה תחנת אוטובוס, אינה צבועה באדום-לבן מאיים, ואינה משמשת כפתח כניסה נסתר לחצר של מישהו.

על המדרכה מתנוסס בגאון תמרור "P" כחול, ועל הכביש עצמו מצוירים פסים כחול-לבן. יופי טופי. חניה מותרת, כמובן, בתשלום. אלא אם... וכאן מתחיל הסודוקו. שלל חריגים, הגבלות שעות משתנות כמו חלוקה אזורית , ימי חול, סופי שבוע, ערבי חג - בקיצור, פאזל סיני למתקדמים בחנייה.

אז הנה אני עומד, תוהה אם עלי לשלם את מיטב כספי עבור הזכות לחנות בכחול-לבן הזה, וזאת על פי הסודוקו של שלטי החניה הצמודים זה לזה כמו משפחה מרובת ילדים בצילום חג. חמודים, עם הרבה רצון טוב, אבל לא מובנים בעליל.

חברים יקרים, אני לא טמבל! יש לי חמש יחידות במתמטיקה, תואר במנהל עסקים, ואפילו עוד כמה תארים שאמורים להעיד על יכולת קוגניטיבית סבירה. אם אני לא מבין שלט חניה תל אביבי, תאמינו לי, הבעיה היא לא אצלי.

גם הבחור הנחמד שענה לי במוקד 106 של העירייה הודה, בקול עייף משהו, שהשלט אכן "קצת" מטעה. לדבריו, על פי איזושהי לוגיקה נסתרת, גם אם אין לי תו חניה אזורי, בשעות היום החניה אמורה להיות חינמית. לכאורה. זה כמו לומר שהמים רטובים - רק שפה צריך דוקטורט כדי להבין את זה.

כדי להיות בטוח, אחרי השיחה מאירת העיניים עם המוקד העירוני, פניתי לידידי הטוב ביותר בימים אלה - תוכנת ג'מיני AI. בהתחלה, כצפוי, הוא גמגם קצת וטעה בניתוח השלט. אבל אני לא ויתרתי. שאלתי שוב: מה דינו של נהג חסר תו חניה בכלל המגיע ביום שני בשעה עשר בבוקר לחניה כחול-לבן? ותשובתו המפתיעה (לאחר תיקון מביך) הייתה:

"אתה צודק לחלוטין! עשיתי טעות בפענוח הקודם... המסקנה המתבקשת היא שאם אין לך תו חניה אזורי 12 ואתה חונה ביום שני בין השעה 08:00 בבוקר לשעה 17:00 אחר הצהריים, החניה אמורה להיות חופשית. אני מצטער על הטעות הקודמת. תודה על התיקון!"

ג'מיני יקירי, אכן, סודוקו תל אביבי קשה לפיצוח גם למוח מלאכותי שאינו מקומי. עבורנו, תושבי העיר, כל נסיעה היא מסע הישרדותי. פיזי ומנטלי. ובמיוחד כשמימד החניה המאיים נכנס לתמונה.

ההמלצה הצנועה שלי? אם אתם לא חובבי ריגושים חזקים ומחפשים ערב שקט ונטול מפגשים עם פקחי חניה נלהבים, פשוט כנסו לחניון הקרוב. נכון, זה עולה כמו שתי כוסות ויסקי איכותי, אבל לפחות המחיר ידוע מראש. וזה, חברים, בתל אביב, כבר נחשב במחוזותינו לנס קטן.