להתלבש עם AI

סבא שלי היה חייט. אבא שלי כבר העסיק חייטים שתפרו עבור החנות שלו את מיטב מעילי הצמר של נשות תל אביב. לי אין מושג אם חולצה ירוקה מתאימה למכנס חום.

אימא שלי כתבה על אופנה, הוזמנה לתצוגות בפריז כעיתונאית בכירה, ערכה מגזין אופנה יוקרתי, כמעט כמו מריל סטריפ ב“השטן לובשת פראדה”, רק שהיא הייתה טובת לב ולא ידעה לכתוב מילה רעה אחת. המזכירה שלה בשנים שהייתה עורכת, הייתה יותר חברה מאשר מזכירה. וכמו שלא ידעה לבשל, למרות שפרסמה ספרי בישול רבים, כך גם הטעם שלה בבגדים לא היה משהו. ואני, מהבחינה הזאת, הרבה יותר דומה לה מאשר לאבא, שהיה תמיד לבוש כמו כוכב קולנוע הוליוודי.

כל ההקדמה הזאת נועדה בעיקר להסביר שורה של אירועים מביכים בחיי, שבהם הופעתי לאירועים חברתיים בשילובי צבעים ופריטי לבוש שלא היו עוברים ועדת קישוט בגן חובה. בדיעבד, עדיף היה להופיע בפיג’מה.

גבר תל אביבי, במזג האוויר המזרח תיכוני שלנו, יכול לשרוד עם מלתחה שמבוססת על שלושה ג’ינסים, כמה חולצות טריקו שחורות ומעיל עור שחוק, ובזה לכבוש את הבמה. זה עובד נהדר, בהנחה שהוא חי לבדו, יש לו בטן שטוחה והוא גם דוגמן בשעות הפנאי. אבל לא כולנו מיק ג'אגר או ג'ורג' קלוני.

הבעיה מתחילה כשאתה יוצא מהבית עם בת זוג שמחליטה באותו ערב ללבוש את מיטב מחלצותיה. כשהיא לובשת פראדה אתה לא יכול ללבוש אתא. כשהיא על נעלי עקב אתה לא יכול להגיע ב On Cloud. כשהיא עם איפור מושקע ופאן מוקפד אתה חייב לפחות להתגלח. וכשהיא בשילוב צבעים מנצח אתה לא יכול להיראות כמו ליצן שברח מהקרקס.

את כל הכללים האלה למדתי בדרך הקשה. כמי שלומד מטעויות, פיתחתי שיטה: כל שילוב בגדים שעבר את אישור יועצת הלבוש הצמודה שלי מצולם מיד במראה של המעלית. כך נוצר אצלי באלבום הנייד אוסף של הופעות מנצחות. לכל מכנס יש חולצה תואמת, חגורה ונעליים. פרוטוקול מסודר. הוליווד, הנה אני מגיע.

ואז הגיע עידן הבינה המלאכותית. הבנתי מיד שזה הייעוד האמיתי שלה. ברגע שנשמעת הקריאה “מאמי, תתלבש, יוצאים”!, אני בוחר את המכנס הכי נוח, מצלם את עצמי, מצלם את מדף החולצות בארון ושואל בלי בושה את ג’מיני איזו חולצה הכי מתאימה ליציאה בערב קריר עם חברים. התשובות מפתיעות. שילובים, נימוקים, מסרים של רצינות או שובבות. יועץ אופנה אישי, סבלני, ולא שופט.

אם סבא שלי היה רואה אותי מתלבש בעזרת אלגוריתם הוא כנראה היה מתהפך בקבר. אבא היה מחייך בשקט. אימא הייתה כותבת על זה טור אופנה מלא חמלה. ואני, בגיל שבעים, מצאתי סוף סוף יועץ לבוש מושלם. כזה שלא צריך קפה, לא נעלב, ולא אומר לי לעולם “אמרתי לך שזה לא הולך עם המכנס”. הצילום של מריל סטריפ מרשתות חברתיות. כל השאר צילם החבר שלי ג'מיני...