מלחמת 14 השנים על תו חניה: "התמסדו או שתיקנסו!"

ישראל היא אכן מדינה של בין המלחמות: מלחמות קצרות של שישה ימים, מלחמות ארוכות של שנתיים, ומלחמות מוניציפליות שלפעמים צריך הרבה אורך נשימה עד שהצדק מנצח.

קחו לדוגמה את הזוג מיכאלה ונמרוד. שמות בדויים כמובן כדי לשמור עליהם מאימת פרחי העירייה. הם חיים באושר בלב תל אביב משנת 2005 ועד היום. זוג משמים שהחליט שאין לו צורך להתמסד רשמית בישראל. הסכם נישואין מפעם באי שם באירופה הספיק להם. הם חיים ואוהבים כמו עוד הרבה זוגות תל אביביים, רק בלי שעברו אצל רב, עורך דין או ידוען שעורך חתונות בהרבה הומור ובחוסר סמכות. כמי שמכיר אותם עשרות שנים, אני מעיד כי הם הכי ביחד שיש. הם גרים בדירה הרשומה על שם הגברת מטעמים השמורים עמה, וזה באמת לא ענייננו.

"לא מספיק לגור ביחד, תביאו טבעת"

נשמע נהדר, עד שהזוגיות חסרת הכתובה והכשר פורמלי הגיעה לפקידי עיריית תל אביב, שהתקשו להכיר בנמרוד כתושב העיר לצורך קבלת תו חניה. 14 שנים סירבו הפקידים להכיר בו כזכאי, למרות שכתובתו הרשמית במשרד הפנים הייתה רשומה בתל אביב, ואף שהיה לו סוג של הסכם כתוב המסדיר את מגוריו המשותפים עם אשתו. כתובתו לכל דבר ועניין, כולל משלוח דוחות חניה, רשומה הייתה בעירייה כדירתם המשותפת בתל אביב.

שנים שהפקידים התעקשו: או שתתחתנו בארץ, או שתצהירו שאתם ידועים בציבור – זה התנאי לקבלת תו חניה. נמרוד , שהתעקש על חירותו, היה צובר ערימה של דוחות חניה, ניגש אישית לאגף החניה, מסביר שוב ושוב את המצב, הפקידים היו מתעקשים שישלם הקנסות או שיתחתן, וחוזר חלילה. זה הפך לריטואל קבוע. בדרך כלל עדיף היה לגשת לטקס הדוחות לפני טיסה לחו"ל, אחרת היו עוצרים אותו במשטרת הגבולות עם צו עיכוב יציאה מהארץ של ההוצאה לפועל.

10,000 שקלים שהתאדו בחלל

אגב, לאחרונה עצרו אותו בנתב"ג בדרכו לטיסה לצורך עסקיו ודרשו שיסדיר חוב להוצל"פ עבור עיריית תל אביב כתנאי להמראתו. לא מפתיע נוכח מצוקת החניה בלב העיר, תחנה מוכרת בנתב"ג בדרך אל ה-OECD. נמרוד שילם את החוב, כעשרת אלפים שקלים, אך כששב ארצה וניגש לאגף החניה לבטל את הגבייה כרגיל, טענו שם שאין להם קשר להוצאה לפועל ושהחוב לא הגיע אליהם מעולם. עשרת אלפים שקל שהתאדו – תעלומה שעדיין בבירור על ידי מיטב הפקידות באגף החניה.

הניצחון בזכות הפיה הטובה

בכל סבב במשרדי העירייה, הפקיד התורן ניסה לשכנע את נמרוד למסד את הקשר, והוא התעקש להיות תושב תל אביב בלי טבעת.

לאחרונה, בשלהי מלחמת 7/10, באחד מביקוריו באגף החניה, פגש את הפיה הטובה שלו. עובדת עירייה עם גמישות מחשבתית, שמאמינה כנראה באהבה טהורה. היא שינתה את מעמדו – זכאי לתו. זהו, הסתיימה מלחמת 14 השנים. מאז, הסיכום איתה הוא שכשהוא שוכר רכב, הוא מעדכן את העירייה ומקבל מיידית תו וירטואלי שמאפשר לו ליהנות מחניה חופשית באזור מגוריו. ועדין בתעודת הזהות שלו כתוב שהוא פנוי. עאלק....