דור הג'ינס שותה ויסקי ישן ומשופשף

מה עושים עם הג'ינסים הישנים? איך נפרדים יפה מזוג מכנסיים שמלווה אותי כל כך הרבה שנים, ורק נעשה גזעי יותר עם הזמן. איך מניחים אותו בצד, בדרכו האחרונה, אל המיחזור, מבלי לפגוע בזכרונות הטובים שהיו לנו איתו ובלעדיו.

שנים שאני מרענן את המלתחה. כל טיסה לחו"ל, כל מכירת סוף עונה, כל רענון מלאי בחנות הג'ינסים התורנית האהובה עלי, מעמיסה על המדפים בארון שלי עוד זוג כחול כהה וגזעי במידה 34W/32L. מידה אותה אני שומר מאז שהבנתי כי מכנסי ג'ינס קונים גם על פי מידת האורך שלהם, 32L, ואז אני לא חייב לחפש את התופרת השכונתית למכפלת הנדרשת.

השבוע שמתי לב כי אני שומר בארון מכנסיים שלא נלבשו למעלה מעשר שנים. מכנסי בד בגזרת ג'ינס שאהבתי בחנות, אך כמעט ולא לבשתי. מצב חדש, שעדיין "יושבים" עלי לא רע בכלל. רק שאני לא באמת אוהד גדול של היציאה ממכנסי הג'ינס הישנים והשחוקים שלי. מה גם שמה שנחשב בזמנו כג'ינס משופשף ובלוי הראוי לאשפה, נחשב היום למשופשף אופנתי, והקרעים רק מוסיפים למכנסיים חן.

כך תראו אותי עם ג'ינסים מהגלגול הקודם, מפעם, כשחשבתי בטעות שכעובד בכיר ברשות ממשלתית זה כבר לא מכובד לבוא לעבודה עם ג'ינס וקניתי גם כמה זוגות "רציניים", או כפי שמכנים זאת, "מכנסי שבת".

אז רציני לא הייתי. בעבודה קיבלו אותי בכל לבוש. המדפים בארון רק הצטופפו בעוד ועוד זוגות מכנסיים שלא באמת בשימוש, ועכשיו הבנתי שאני בפועל חורש רק על שלושה זוגות ג'ינס ב-90 אחוז מהזמן. בשאר הזמן אני בכלל עם טרנינג, בדרך לאימון בחדר הכושר.

מה אתם עושים עם הלבוש המיותר? מניחים במכלי האיסוף השכונתיים? תורמים אותם בסניף נעמ"ת הקרוב? שמים בערימה מסודרת בחדר האשפה של הבניין? או כמונו, כשהצדקת שלי נוסעת לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב לענייניה, היא מניחה את זה בשולי המדרכה לטובת כל דכפין שנזקק. אז אם אתם רואים עובד זר עם מכנסי ורסאצ'ה חגיגיים או ג'ינס ארמני, זה לא זיוף. הוא קיבל את זה ממני. שיהנה. אני מאוורר ומארגן את המדפים אצלי לקראת מכירת סוף העונה הקרובה.

הפסלת אשל-גרשוני בתערוכה מומלצת בקיבוץ עין חרוד. אפשר להגיע בג'ינס...

אבל האמת היא שאולי אנחנו צריכים להסתכל על ערימות הבגדים האלו אחרת. כשהעברתי בשנים האחרונות הורה לבית אבות, הייתי צריך למיין ולבחור אילו בגדים לארוז עבורו. בסוף המטפלות שם אמרו לי להביא כמה שיותר טרנינגים, ואת החליפות ומעילי הפרווה עדיף לתרום. הבנתי שבגיל מסוים אנחנו עוברים לחליפות ספורט מרווחות לא כחלק מהאימון היומי בחדר הכושר, אלא כתלבושת קבועה במרוץ לסוף החיים. לשמחתי, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה. אבל כשאני מסתכל על הג'ינסים המיותמים בארון, אולי במקום עוד מכירת סוף עונה, אנחנו צריכים להתמקד במיון ובהבנה - שבסוף, הנוחות מנצחת את המותגים.