האקזיט שלי

חברים, עשיתי אקזיט. כן, גם אני הצטרפתי לרשימת בחורינו הטובים שליד שמם אפשר לכתוב – עשה אקזיט. זה סיום של מהלך לא פשוט: עבודה קשה, לילות לבנים, שדרוג גרסאות, התאמה למציאות משתנה, הוספת שכבת AI מתקדמת, וגם מו"מ עיקש על המחיר – אקזיט מהסרטים.

לסיפור שלי יש סוף טוב. הרי אקזיט תמיד נתפס כסוף טוב – כזה שרק מעטים מגיעים אליו. זה התואר של מי שחוצה את קו הסיום, חותם על הסכם המכירה ולא ממצמץ ראשון, זה שמבין שהוא הגרסה הטובה ביותר של עצמו, והמחיר? בהחלט משקף את ערכו האמיתי. לדעתו, כמובן.

במעגל הקרוב שלי יש כמה חברים שכבר עשו את זה. הבן של ש' עשה את זה פעמיים, ובקרוב – בעזרת השם – גם בשלישית. בן הדוד שלי כבר איבד ספירה, ובסדר הפסח, כששואלים “מה נשתנה”, כולם מסתכלים עליו לשמוע על האקזיט האחרון. אפילו שותפי לקפה של הבוקר הגשים לאחרונה את החלום הישראלי, ואני מציג אותו בגאווה קלילה בפני מי שעדיין לא מכיר אותו: “תכירו, זה ר'. הוא עשה אקזיט.”

לא חשוב אם אתה פרופסור להיסטוריה, מנתח מוח, שופט מחוזי, לוחם סיירת או עיתונאי חוקר – אקזיט הוא הקלף המנצח. הג'וקר. החלום של כל אם עבריה, שבנה ישלים לפחות אקזיט אחד בקריירה, במקום תואר ברפואה או עריכת דין, כמו פעם.

כל אחד והאקזיט שלו – מכירת חברת רחפנים, פריצת דרך בסייבר, המצאת אביזר רפואי מציל חיים, או ספר שמלמד את הדרך לעושר מוחלט. לאחרונה גם בעלי מסעדות שכונתיים הולכים עם חיוך רחב וכיסים תפוחים. קנו אותם.

לי מעולם לא הייתה מסעדה. את התואר במדעי החברה סיימתי כמה שיותר מהר, כי הבנתי שהחיים האמיתיים קורים מחוץ לקמפוס. לתכנת אני יודע רק פורטרן – עם כרטיסיות קרטון מנוקבות. הידע שלי בטכנולוגיה מסתכם בניסיון של משתמש מבולבל עם מחשב DOS, מודם של 8 קילובייט לשנייה ומשחקי טטריס ראשונים. באמצעות מעבד התמלילים “אינשטיין” – שלא היה ממש גאון – כתבתי את המאמרים הראשונים שלי ב"מעריב", לפני כארבעים שנה. רזומה די עלוב למי שחולם על אקזיט.

45 שנים עבדתי על האקזיט שלי. ההשקעה הכי טובה שעשיתי. אני לא מכיר הרבה אנשים שהתמידו כל כך הרבה זמן בשביל אקזיט אחד. אבל בסוף זה השתלם. המסר שלי למי שמוכן לשמוע פשוט: תתמידו. האקזיט יגיע. גם אם זה לוקח זמן – אל תתייאשו. עובדה.

אחרי 45 שנה, הגיעה ההודעה: זהו. נגמר. הגעת לאקזיט. מעכשיו אתה לא חייב לעבוד על זה. החלום הוגשם. אפשר להישאר על חוף הים ולשחק מטקות עם החבר'ה. היעד הושג. כל חודש חשבון הבנק שלך יזוכה בתמורה למאמציך הרבים לאורך כל השנים.

לא אשאיר אתכם במתח – היציאה לגמלאות היא האקזיט שלי.

להבדיל מהחברים שמזלם שפר עליהם, אני לא סופר מליונים, השקעות או מניות. אבל גם אין צורך לדאוג לי. כאזרח ותיק למדתי ליהנות מהשקט שאחרי הסערה, מהגמלה החודשית, מ"שלישי בשלייקס" וחופשי חודשי ב"רב־קו זהב", מהזכות לקיצור תורים, מהנחות לקשישים, ואפילו מהמבט המחויך של הנוער שמפנה לי מקום באוטובוס.

עולם הוותיקים הוא אקזיט בפני עצמו. הפרלמנטים של הבוקר בבתי הקפה הם ההוכחה שאפשר להיות מאושרים גם אחרי גיל 67 – כל עוד משאירים את כרטיס קופת החולים במגרה בבית.

והמיליונים? זה כבר באמת לא משנה. בסופו של דבר השאלה היא לא איפה הכסף – אלא כמה אתה מאושר.

הרי לאיש אין מושג כמה כסף באמת צריך אדם אחד. מה זה “הרבה”, ולמי חסר. כמה שווה האקזיט, חוץ מתחושת מימוש? הרי כבר שמענו על כאלה שכל הכסף שבעולם לא עזר להם כשחלו. סטיב ג'ובס, עם כל ההון והחזון, לא ניצל ממחלה קשה.

ובסוף – כמה ארוחות צהריים כבר יכול בן אדם לאכול ביום?