עוד שתי דקות יוצאים!

אילו הייתי מסכם את סך כל הרגעים בהם חיכיתי מחוץ לדלת הבית, ממתין להוד מעלתה, בסידוריה האחרונים לפני שאנחנו נועלים את דלת הבית סופית ויוצאים מחובקים לקרוע את העיר - התוצאה לבטח הייתה גורמת לי להיות בפעם הבאה קצת יותר אסרטיבי, הרבה יותר מאדישות מנומסת רגועה מול דלת המעלית, מנפנף בחיוך מתנצל לשכנים החולפים על פני הקומה שלנו במעלית בדרכם אל העיר הגדולה, משתתפים בצערי על דקות ההמתנה המיותרות אותן אני מבלה בקביעות, מחכה בסבלנות למי שבחרתי, לחכות לה עד בלי די.

כפי שיעקב חיכה ללאה, כך אני ממתין, דקות ארוכות, כמשק כנפי פרפרים, כימים אחדים; צ'ק צ'אק, רק עוד נגיעת שפתון, ואפשר לצאת. מאמי!

עומד ליד הדלת, מוכן לדרוך את מערכת האבטחה, ולנעול את הדלת אחרינו, כי זוגתי עם ידיה מונפות לשמים בגירסת ברכת הכוהנים שמרחו רק עכשיו לק על הציפורניים. אילו סיכמתי זאת, כחמש דקות בכל פעם, לפחות פעמיים ביום, עשרים וחמש שנים, יום ביומו, הייתי אוגר למעלה מאלף וחמש מאות שעות בהם יכולתי לכתוב לפחות עוד רומן אחד עב קובץ, או לחילופין לנהל רומן משמעותי עם אחת השכנות בבניין המשותף שלנו, או לעשות בעצמי אוברול משמעותי למנוע הג'יפ שלנו, ועדיין לא היינו מאחרים יותר ממה שאנו מתעכבים עד היום.

"מאמי - אני יודעת מה השעה. הפגישה עם החברים שלנו זה לא קונצרט של הפילהרמונית. לא יושיבו אותנו ביציע גם אם קצת נאחר..."

כאילו מה, צעיף הפשמינה הנדיר מסמטאות כפר בקמבודיה, זה מה שחסר לך עכשיו? מצטער, אין לי מושג אם הוא נשאר במזוודה בבוידעם אחרי הטיסה לשם לפני כחמש שנים. גם כך את נראית מדהים. מה רע בצעיף המשי שכרוך על צווארך ורגע אחרי שניכנס לאירוע יקופל למעמקי תיקך?

בחייך, המנורה הקטנה בסלון, אור התמיד נגד גנבים חסרי הומור - זה מה שישמור לנו על הבית? זה ממש לא עניין של חסכון בחשמל. ואם מדברים על זה, באמת חשוב לך להשאיר את המזגן המרכזי פועל בדירה גם כשאנחנו יוצאים העירה? המקקים בדירה יסתדרו גם בלעדיו.

זהו? יוצאים? הטיימר בתנור? את לא סומכת עליו? בשביל מה קנינו תנור אפיה עם מח של טייס אוטומטי של F35? נראה לך שנחכה עכשיו 35 דקות לוודא שהוא כבה בזמן? אז מה הסיפור? מה אוטומטי אם אני עושה בייביסיטר לטיימר? את חושבת שגם ב NASA חזרו לניווט כוכבים ידני כי האסטרונאוטית לא סומכת על המחשב ניווט בחללית?

אז בואי נכבה הכול, ונצא כבר. האורלוגין עוד מעט מסמן שסוגרים את העיר, מטבח המסעדה מזמן נסגר. אם נצא עכשיו - אולי נספיק לצ'ייסר על הבר ובדרך חזרה לעבור במאפיה באבו כביר לעסקת המאה. שבעה בייגלה עם הרבה שומשום במחיר של חמישה....

אז אפשר לקרוא למעלית?

דיסקליימר עקרוני. אני מאחר כרוני לפגישות. בגללי.בעיית חניה, התברברות, רישום שגוי ביומני ובעיקר שיכחה. סליחה, את בטוחה שהוזמנו להיום ולא למחר?

כתמיד בסיפורי אבידר, מדובר בכלל על אישה דמיונית שאני ממש לא מכיר, אני נפגש איתה רק בחלומותי, אני מקווה שאתם זוכרים כי בדיחות שוביניסטיות עלובות על נשים שלא עומדות בזמ״מ לא מקובלות עלי, ובטח לא אודות אשתי האהובה שתמיד מוכנה חמש דקות לפני...

•