תל אביב בלילה: שקט, דריכות וקוקטייל במגננה

"זוג קשישים כבני 70 נרצחו ברמת גן".

זאת הייתה הכותרת הבוקר. מעבר לטרגדיה האיומה של הרצח, יש כאן עוד משהו שמקומם אותי: המילה הזאת, "קשישים". מאיפה התיאור הזה הגיע ומה הקשר שלו לגילם? מדובר בזוג אנשים, חסרי מזל, שהטיל פגע ישירות בדירתם. מסיבה הקשורה כנראה לנכות של אחד מהם, הם לא הצליחו לתפוס מחסה במרחב המוגן. מה זה קשור לקשישות? אם מחר בבוקר אני מחליק על בננה ברחוב, ובכותרת יהיה כתוב "קשיש החליק על בננה", אני תובע את העיתונאי על הכללה והוצאת שם רע למחליקים. תפנימו - גיל שבעים זה החמישים החדש. לא פחות. ובכלל, בעיר הזאת, הגיל הוא רק המלצה, בטח כשהשמיים מעלינו מחליטים לשנות את הפסקול.

זמזום הכטב"ם מעל תל אביב, הפסקול שליווה אותנו ושמר עלינו במלחמות האחרונות, התחלף פתאום בשקט מאיים. בתור פקח טיסה לשעבר, אני יכול להקריא לכם מתוך שינה את נתוני הגישה לנחיתה על מסלול 12 בנתב"ג. זהו המסלול המועדף על טייסים המגיעים ממערב; אלו המטוסים שאתם רואים בחליפה מעל מגדל שלום בגובה 2100 רגל, כשהם פונים לכיוון דרום מזרח עם גלגלים מורדים. בזמן הזה, בקבינה, הדיילים כבר כועסים על הישראלי המצוי שנזכר ברגע האחרון להוריד את התרמיל מתא האחסון מעל ראשו, מתעלם מהוראות הבטיחות כמיטב המסורת.

אבל הלילה השמיים ריקים. מטוסים ממזרח כמעט ואין, כי אבו דאבי או דובאי סגורים בגלל יחסי שכנות גרועים עם האיראנים. השקט הזה של השמיים הסטריליים זולג למטה אל הרחובות, ושם קורה דבר הפוך: אותו ישראלי שמתעלם מהדיילת במטוס, מתגלה עכשיו בדריכות שיא, מציית לכל אות של פיקוד העורף. המרדנות התחלפה באחריות שקטה, כזו שמתבטאת אפילו בבחירות הקולינריות שלנו.

הפיצריה שלי בשוסטר, למשל, כבר הסתגלה למצב. הם יצאו עם פיצה חדשה, "מותאמת למשלוחים קרביים". זו פיצה עם בצק עמיד יותר, כזה שלא נכנע ללחות של הקרטון בזמן שהשליח מחכה לאישור מעבר או לצפירה שתחלוף. היא מגיעה עם תוספות של "חוסן לאומי" - הרבה שום ובצל, כאלו שמבטיחים שגם בתוך המרחב המוגן, ישמרו ממך מרחק של שני מטר לפחות.

ב"ברשל", הבר השכונתי המועדף עלי, התפוסה עמדה השבוע על כ-60 אחוז ממה שאנחנו רגילים. זה לא ריק, אבל זה בהחלט מורגש. הצוות בבר ממש שמח לראות אותנו נכנסים, כאילו היינו עוגן של נורמליות בתוך הים המעורער הזה. חבורת ה"קשישים" - סליחה, הוותיקים המורדים - הקבועה על הבר, המשיכה לנדנד לברמן שיחליש את מוזיקת הרקע; מכשירי השמיעה שלנו פשוט לא מצליחים להתגבר על הבאסים כשמנסים לנתח את המצב הביטחוני.

כדי להתמודד עם הדריכות, הצעתי לברמן לרקוח את "קוקטייל תל אביב במגננה". הבסיס הוא כמובן ג'ין קר וקשוח, עם נגיעה של ורמוט אדום שמזכיר את הצבע של הפועל, ומעט ביטרס שמשקפים את המציאות. הטוויסט הוא שפריץ של מי טוניק תוססים - שמזכירים את הרעש הלבן של הקשר במגדל הפיקוח. זה קוקטייל ששותים לאט, עם עין אחת על הכוס ועין שנייה על האפליקציה של פיקוד העורף.

הייתה שם שמחה אמיתית השבוע כשפגשנו את החברים שחזרו סוף סוף מאירופה. הם חזרו עם כמה קילוגרמים עודפים של פחמימות אירופאיות. שבוע הסקי שלהם התארך לכמעט חודש של פיצות והמבורגרים בזמן שהמתינו לטיסת חילוץ, ומה שהכי הטריד אותם זה שזריקות הויגובי שלקחו איתם נגמרו מזמן אי שם בין המדרונות ללובי של המלון. הם חזרו מהשלג האירופי ישר לתוך החום הדרוך של הקיץ התל אביבי, ומגלים שגם כאן, הפחמימות הן המפלט האחרון.

הערב הזה מסתיים בטון המוכר של התקופה. השקט בחוץ דרוך, ומעל הכל מהדהדת הודעת דובר צה"ל הקבועה, שמזכירה לנו שגם הלילה אנחנו צפויים לבלות במרחב המוגן. זה אולי לא נוח, אבל זה בהחלט מציל חיים.