שלוש פעמים בלילה

איזה לילה עבר עלינו. מזמן לא נקלענו לרצף כזה. שלוש פעמים בתוך כמה שעות, ונראה שזה פשוט מסרב להסתיים. כבר התרגלנו למתכונת של פעמיים, ולאחרונה אפילו התייצבנו על שגרה מנחמת של פעם אחת בסוף הערב - ואז צלילה לשינה עמוקה עד הבוקר. לאבל שלוש פעמים בלילה? בגילי, חברים, זה כבר חריג באמת. וואוו.

נכון שבפעם השלישית, אי שם לקראת ארבע בבוקר, הטקס כבר נראה אחרת. הוא הסתיים בשקט מופתי, בלי אותה סיומת מסעירה ומרגשת של הפעמים הקודמות. האזעקה לא נשמעה, וזה היה כמעט מאכזב. הייתה שם תחושה של חזרה גנרלית לימי הנעורים המוקדמים, למלחמות מסוג אחר לגמרי.

רגע. סליחה. למה החיוך הזה? הכוונה היא כמובן לליל אמש. שלוש אזעקות וירידה חפוזה למקלט. למה, מה אתם הבנתם?