סבא שלי מת מבושה. הסבא שלי מת סתם ויכול היה להיות לי לסבא עוד הרבה שנים, אילו רק היה מרים את קולו בקופת החולים , ועומד על שלו שיאשפזו...

ברבע אחרי הקורונה יהיה לנו עולם חדש-ישן. נחזור לחיות, להתמודד, להתבודד ולהבין, כי היינו במרחק וירוס אחד מזה שלא היינו. ברבע אחרי הקורנה...

שומעים? אתם מבינים אותי? 5:5? כי אני כבר לא כל כך... כלומר, אני שומע, מבין, לא אומר "מה, מה, סליחה, לא הבנתי" והכי הרבה, כשמישהו ממלמל...

אהבה. בואו נדבר קצת על אהבה. כלומר לא על מאוהבים, מפלרטטים, עושים אהבה או נאהבים. בואו נבדיל בין כל המצבים הרגשיים, מעוררי החשק והרצון...

כמה אורחים זה יותר מדי? כמה אורחים זה מינימום לעריכת אירוע מכובד? למה אני צריך להזמין את קרובי המשפחה שלי מדגניה ב' שלא נפגשנו איתם שנים...

הכול מחשיך, התמונה מטושטשת, התקשורת מגומגמת, כבר לא יכול לבצע שום פעולה משמעותית, הכול נעצר באמצע, לא שומע כלום, זהו. זה הסוף. נגמר....

מחר טסים. דמיינו שאתם מקבלים הודעה שכזאת, מחר אתם מוטסים לארץ אחרת ולא תחזרו לכאן יותר, מה אתם אורזים. מזוודה אחת, עשרים קילו שיכילו את...

לפעמים אתה מתעורר ליום עמוס בתוכניות, רצף של פגישות, סידורים, תשלומים, דרינק קטן עם חבר, סיבוב הליכה ספורטיבית קטן עד הנמל ובחזרה עם חבר,...

האמת, הפעם האחרונה בה ביקרתי בסמטאות פט פונג, בנגקוק הייתה בסוף שנות השמונים במאה הקודמת. איזה שלושים שנה ויותר. אירוע ביזארי, תיירותי,...

אז איך אומרים בעברית אורגזמה? בקבוצת פייסבוק של חובבי השפה עברית, חברים של האקדמיה וכזה, פגשתי אנשים ממש נחמדים. במקום לדון על זרבובית...

לפני כשנה חמקו להם שני תנינים מבריכת הבית שלהם במבוא חמה ושחו להם בשקט בנחל הרדוד, בואך אגם הכנרת. כל זה כמובן לא קרה באישון לילה, כי אני...

חמישים שנה אחורה, עם קצת ניסיון חיים ותובנות מסוימות על עצמי – אני מודה. כנראה שבאמת לא ממש הייתי איש של חבר'ה. תראו איך כולם מעורבבים,...

עם כל השותפות והאהבה אצלנו בבית – אני מוקיר את החברים שמחכים לי על בר האספרסו השכונתי שלנו לשיחות נפש קצרצרות על הבוקר. תענוג קטן, בדרכנו...

הלילה חלמתי חלום ארוטי מדהים. ובחלוני – אני פוגש הרבה אהבות ישנות שלי. זוגות זוגות של יקרות לי שאהבתי. מאוד. אספתי אותן בקפידה, ולצערי הן...

הששים של היום הם החמישים של פעם, והחמישים של פעם היו רק לפני מספר שנים, וגם אז , זה לא היה משהו. הרפואה מתפתחת, זריקות הבוטוקס מטעות...

4:2 לטובת אנגליה. גמר גביע העולם בכדורגל, יולי 1966. אצטדיון ומבלי. אני, ילד בן 13 עומד ומריע לכוכבי נבחרת אנגליה שהכניעו את נבחרת מערב גרמניה עם שלושער מלהיב של ג'ף הרסט, כולל שני שערים מעוררי מחלוקת, האחד האם בכלל עבר את קו השער והשני האם הובקע לפני או אחרי שריקת הסיום.... אבל, למה שוב אני מתחיל בסיום, כשלסיפור הזה יש התחלה מאוד רגועה ושגרתית... זה לא סיפור על כדורגל, למרות שהיו הרבה גולים, זה לא סיפור על טיול בר מיצוה לחו"ל, למרות שעברנו בכל המקומות הנחשבים באירופה, אבא וב

לבד הקללה הכי גדולה שאפשר להטיל על מישהו. שיישאר לבד. עם עצמו. עם הפחדים והשקט. עם הסיוטים והדממה. שיתעורר בבוקר לבדו, יעביר את היום...

הקטע הבא, נכתב בחצי חיוך, עבור ובלשון של פקחי טיסה, בימים בהם כמות התיירים בנתב"ג עברה את העשרים מיליון , והשמים הפכו להיות צפופים מעודף...

250 שקלים לזוג מגפוני בלנדסטון. עוד סיבה לעלות עכשיו לירושלים. רגע לפני שכל הצלבנים, עולי הרגל, אלפי התיירים וגם אנחנו, חוזרים לבלות בעיר...

בוא נראה איך זה יתפתח... למדתי השבוע מונח חדש, תשובה שוברת שוק למצבים עם הרבה חוסר וודאות. נסו להשתמש בזה במקום לזרוק תשובה משתמטת, כך...