סיפורי אבי דר

סיפורי תל אביב, על אנשים, זוגיות, החיים עצמם וסיפורים קטנים שממשיכים להצחיק, לעצבן ולרגש

, אחרי 45 שנה מול מסכי מכ"ם

מנתב מטוסים בבטחה, ביעילות ובחיוך במרחב האווירי
,הסיפורים כאן כבר לא רק על שמיים
;הם תל אביביים, אנושיים, ישראלים ועכשוויים
הגיגים קצרים, ישירים, בלי הרבה מילים או פוליטיקה, בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכל, ועדיין מתרגשים מהכל

חיפוש

כשביל קרטר פוגש את פטריק קים

גיבורי נעורי, אנשי הפנטזיה הכי גברית שעיצבה את דמותי, החוברות שקראנו בשקיקה בשעורי תנ"ך מאחורי ספרי הלימוד, המודלים הספרותיים לכתיבה...

הרצאה בשלייקס

מה שטוב בלהיות גמלאי, לבד מהנחת מהנכדים ומנעמי השלישי בשלייקס או חופשי חודשי במחיר מצחיק – זה שדואגים לי לתעסוקה. הרצאות במועדוני השכונה...

טנגו יפואי

רגע לפני החניון של אצטדיון בלומפילד, במקום לעודד את הפועל תל אביב אנחנו פונים למועדון המוזיקלי "טסה" לערב ג'אז חושני. הופעה של אומנים מהשורה הראשונה בעולם, בעברית מקומית ובמחיר של פחות ממאה ש"ח לכרטיס. אורלי חברתנו החליטה לפתוח שולחן חברים קטן. געגוע לשגרה. כמו פעם. לפני שבכל מוצ"ש התחלנו לצאת מהבית עם הדגל ביד. הצטרפנו. אודליה אליעזרוב סבר וגלעד דובצקי בערב מוזיקה ארגנטינאית של אסטור פיצואלה. גיבור הטנגו הדרום אמריקאי. Tiempo de Argentina זה השם הלועזי, או ביפואית - קצב אר

הקרב על שחרור רמת אביב

הלילה לפני 107 שנים שוחררה רמת אביב. לוחמיו האמיצים של גנרל אלנבי הצליחו לחצות את הירקון ללא יריה אחת, בחסות מזג אוויר סוער, ועם כידונים בלבד הכריעו את הטורקים המופתעים. בלילה ה-20 בדצמבר הכריז המצביא הגאה. קניון רמת אביב בידינו! אחרי מאות שנות חסות עות'מנית על ארץ הקודש, חזרו גבעות שייח מוניס לשליטה אירופאית. משפך הירקון ועד לפתח תיקווה חיל המשלוח המצרי, שבראשם הפרשים הניו זילנדים האמיצים, הביס את הטורקים ופתח את הדרך לשובם של פליטי אחוזת בית שהוגלו מביתם (לקח להם לחזור יות

קיוסק גינת דובנוב

מכירים סוכריות מחליפות צבעים? חופן כדורי סוכר צבעוני שככל שמצצת אותם – השכבה החיצונית נמסה ונחשפה שכבת סוכר צבעונית חדשה, מתוקה יותר. כל סוכריה עלתה בקיוסק של גינת דובנוב בשנות השישים חצי גרוש. האגורה של ילדותנו היקרה. שושנה, בעלת הקיוסק העדיפה לתת לנו את העודף בסוכריות מחליפות צבעים. אצל שושנה למדתי את יסודות אמנות המכירות, ואז כנראה החלה בעיית רמת הסוכר הגבוהה בדם שלי. בפינה הצפון מערבית של גינת דובנוב פינת רחוב מאנה, פעל קיוסק. שתייה קלה, עיתונים, ממתקים, וגם מכשיר טלפון ב

הלכו הגלגלים

מה טעם לחיים ללא כושר הניידות ומה אפשר כבר לעשות אם שוללים לך את רישיון הנהיגה-לבד מאשר לשבת בבית ולהישבע בכל היקר לך שלעולם, שאף פעם לא תעבור בצומת מרומזר כשיש ספק ובטח שלא בירוק מהבהב. יותר לא תיתן לשוטרים את התענוג לרשום לך דו"ח, המפרט כי על־פי סעיף 22 לתקנות התעבורה, בצומת זו וזו, עברת באור אדום. מכה משמים שעונש משמעותי בצידה. שלושה חודשי שלילה יכולים להיות גם פסק זמן מהתרוצצויות אורבניות ונהיגות מתישות, וויתור מראש על החיפוש הנואש אחר מקום חניה, הלחץ שלא לאחר לפגישות. מע

בוקר טוב איכילוב

שומר נפשו ירחק. בתי חולים הם רק לחולים. ולצוות כמובן. חדר המיון הוא שער הכניסה לחוויה שלחלק המשתתפים היא גם סופנית. ביקור שרצוי לוותר עליו ככך הניתן. אלא אם לא. למשל אם האחות במוקד הטלפוני של קופת החולים שלכם מציעה כי תזדרזו לחדר מיון כי הסימפטומים שלכם לא משהו. שניה. ספוילר הכרחי. אצלי הכול בסדר. אם תרצו, תמשיכו לקרוא אותי בעתיד בעוד הרבה טורים למרות האחות הפסימית. רציתי רק לשתף אתכם כי כמו בתדריכי הבטיחות בצבא, "אם יש ספק – אז אין ספק". אם אתה נראה רע, מרגיש גרוע, ומעדיף

"החגב המסטול" - פרלמנט תעופתי בן 25 שנה

אף פעם לא רציתי להיות טייס. גם בקורס טייס, באזורי התרגול בתא מטוס הפוגה מגיסטר, בין הלופ לבארל רול, חיכיתי לנחיתה. למזלי המדריכים שלי עזרו לי להחליט והצילו את חיי אחרי שנה. הודחתי. לא הצטערתי לרגע. גם בהמשך כשהציעו מהעבודה לעבור קורס טייס פרטי - לא רצתי לראש התור. לימים הבנתי שאני מעדיף את מחלקת העסקים במטוס ולא לשבת על ההגאים. אבל הסיפור היום אינו על טייסים ועסקים. תשאלו כל טייס אזרחי ישראלי מה זה "חגב"? תראו חיוך. זהו אות הקריאה של יחידת הבקרה המרחבית המבקרת את כל המטוסים

מסך הכסף - פושט את הרגל

לאחרונה הלכנו ל"טיפול זוגי". הסרט הספרדי כמובן. אצלנו בבית הכול בסדר. רק צפיה משותפת בסרט כטיפול תחזוקתי לזוגיות. אתם יודעים. עם פופקורן...

תפריט בשלייקס

כעשרים מסעדות נסגרו בעירנו השנה. התאבון התל אביבי לא משהו. הבליינים הצעירים אוכלים מנות קרב. ההורים שלהם לא מסוגלים להכניס שום דבר לפה מרוב דאגה, ואלה שלא מגויסים מעדיפים מסעדות כשרות למהדרין. משהו עם תדמית ציבורית שלילית לאחרונה. לא הכשרות, אלא המשתמטים. החודש מציינים בתל אביב את חודש האזרחים הוותיקים. העורף האסטרטגי החסון של העיר. אוכלוסיה מבוססת יחסית, לא תזזיתית כמו דור-Z, בלי דרישות מיוחדות אבל עם העדפה שיחלישו את מוזיקת הרקע במערכת ההגברה ויסגרו את המזגן, שונאי עשן סיגר

מדממים זוזים

(החיים זה מה שעובר עלינו בין הפרעות. בין קישנייב ב-1903, חברון ב-29', עד לבארי בתשפ"ד, ואמש באמסטרדם. זה כנראה לא יגמר לעולם. עד שלא...

מסעדה בנחלה

המסעדה הכי גדולה בעיר, המדרחוב הכי טעים בעיר, הכי תל אביבי שיש אחרי השקיעה - גרוזנברג בואך אחד העם, בנחלת בנימין. שינוי אופי אורבני שיצר...

שמע ישראל!

בעולם הדממה אין שמחה. הצלילים העמומים והבלתי מובנים, אינם נושאים אושר. המילים היפות סביבנו נמוגות באוויר, תלויות ומאוכזבות על שלא נשמעו...

יללות הסתיו בתל אביב

תן מילל לקראת חצות. החבר'ה שלו מצטרפים לקריאותיו. אנחנו מנסים להבין אם היללה הזאת זאת אינה התחלה של אזעקת צבע אדום. בצפון תל אביב ישנם הרבה תנים. לא מזיקים בדרך כלל לבני אדם. בלילות הקיץ השקטים – היללות שלהם מעירות אותנו. הנכדים מתעוררים בבכי. ואני מתעודד – עדיף תן מיוחם על טיל חות'י בליסטי. הנושא השבוע אינו מלחמתי, שכול או עוד הצעה לתקומה מיידית. קטונתי. השבוע משתף אתכם ברגעי מבוכה, מחשבות מיותרות, ואי הבנה מביכה – איך מתמודדים עם כל התל אביביות היפות שמקיפות אותנו בלבוש