תל אביב, עיר ללא הפסקה - וגם, מסתבר, עיר ללא חניה. עבור מי שמנסה להגיע לעבודה עם רכב פרטי, הכניסה לעיר מרגישה כמו כניסה למשולש ברמודה של...

שרות עצמי יש דברים שתל אביבים לומדים לחיות איתם: שכירות שעולה כמו משכנתה על קוטג' בפרובאנס שבצרפת, קורקינטים שעפים עליך באמצע מעבר חצייה,...

שחר, מורה דרך חובב, חבר יקר ובעל תוכניות סדורות להפליא, החליט שהאביב השנה יפגוש אותנו דווקא במרומי הגליל העליון. "שמונה ורבע בדיוק על...

רחוב הרצל פינת המסילה. המקום בו נפגשים האושר התל אביבי עם המציאות. במקום בו פארק המסילה חוצה את רחוב הרהיטים והבנקאות. למרגלות המגדלים...

72 שעות לפני כניסת אליהו הנביא, שלושה ימים לפני ההתכנסות השנתית של השבט המשפחתי, רגע אחרי שהסכמנו על רשימת המוזמנים לשולחן סדר הפסח,...

חג שמח. הסדר החדש מגיע במוצ"ש לתל אביב. ברכות למי שנשאר בארץ ולא מילט עצמו מהאירוע דרך נתב"ג . למי שהכין אירוע חגיגי משפחתי עם סיפורי...

תוך כדי סריקת קוד התשלום באוטובוס הבנתי שבטלפון נשארו לי 11 אחוז סוללה. לכל היום. וכולו עוד לפנינו. אופס. כנראה שמשהו במטען או בטוען...

תן מילל לקראת חצות. החבר'ה שלו מצטרפים לקריאותיו. אנחנו מנסים להבין אם היללה הזאת היא תחילתה של אזעקת צבע אדום או פשוט סימן לכך שהתנים...

שלושה ימים זה נצח כשמתגעגעים, ורגע חולף כשמנסים להשלים שלוש שנים של אהבת סבא מרחוק. במטוס למיאמי אני בוהה בשעון, סופר את הדקות בקוצר רוח....

תל אביב היא לא עיר — היא אוסף תחפושות עם וייב. תנו לה סיבה, והיא תתחפש אפילו לקיבוץ גלויות של רגשות. רק לפני רגע היא הסתובבה פה עם פרצוף...

בערב יום האישה הבינלאומי, אני מביט סביבי בתל אביב אחרת. עיר של לביאות, עיר של נשים שנושאות על כתפיהן עולם ומלואו. שנתיים של "חרבות ברזל"...

בגיל שבעים אני יכול להגיד לכם משהו על פקקים. אסון אורבני למי שנוהג. שימחה לאיד למי שעוקף אותם בזהירות עם אופניו וקטנועו. את הקטנוע הראשון שלי קיבלתי ליומולדת גיל 16. טוסטוס חצי כוח סוס שבעיקר היה סמל סטטוס בעתיכון עירוני א' ועשה את העבודה בלי קשר לפקקים. בשנות השמונים כשהתחתנתי והבנתי שאני חייב דרך יעילה להגיע מגבעת שמואל למשרד ברחוב דיזנגוף הוספתי לחניה עוד כלי רכב – אופנוע גרמני מרשים. בשעזרתו התניידתי ללא בעיה בין פקקי התנועה. מאז החלפתי שבעה קטנועים, והאחרון שביניהם עדי

פברואר עבורי הוא חודש קצת עצוב. שני נרות זיכרון. שני בתי קברות. פעמיים התלבטות אם לקרוא יזכור על קבר של אתאיסטים גמורים או לשתוק....

לפיני הייתה יד חזקה. לא בפוקר. בתחרויות עם חיילים משועממים בשק"ם. בהורדת ידים, לא היו לו מתחרים ביחידה. במועדון הקצינים, בין סיבוב דומינו לאכילת טוסטים טעימים שהכינה לנו המאמא מטילדה, הדמות האימהית שדאגה לנו לאורך כל השירות הצבאי במחנה המבצעי - פיני בעיקר שתק. את העבודה עשה במדויק ובנחרצות, בלי הרבה בדיחות אבל עם ציניות נעורים של בחור שהגיע מפתח תקווה היישר למצפה רמון, ליב"א המשקיפה על בית הספר לקצינים אי שם חמש דקות ממצפה רמון, קצת לפני מלחמת ששת הימים כסגן משנה זוטר. בחור מ

התפנה לכם יום בחיים? קחו לכם פסק זמן בעיר הגדולה. וממני קבלו חמש המלצות על מקומות שאהובים עלי כשאני לבדי, עם ליידי ד. או עם חברים. בילוי אורבני עם ערבות מלאה. 6:45: טיילת הצוק השמש רק מבצבצת בקצה בצפון מערבי של תל אביב. זמן מושלם להתחיל בצעדת בוקר בפארק הכי יפה של העיר. הטיילת שבטח תיקרא על שם חולדאי, אחרי שיגיע ל-120. הטיילת היורדת מחוף הצוק הדרומי בלב שמורת הטבע על שפת המצוק עם נוף חופי מדהים עד לנמל יפו. 8:30: קפה ומאפה ברמקולים כבר מתנגנת רשימת ההשמעה של הבוקר. בלוז, ג'

השבוע לפני 13 שנים הלך לעולמו אבי. בגיל 84 נפטר משה אבידר, באופן מפתיע ביותר. ימים בודדים אחרי שעבר לגור בתחנה האחרונה, בבית ההורים...

את הציפורים האלו רק חתול יכול לנצח. או סופר-ציפור חזקה שתנחת בארצנו במקרה, תראה כי טוב, ותתנחל על צמרות עצי תל אביב. כמו שהדררות נחתו פה לפני שנים ונישלו את הנחליאלי, הדרור והבולבול משמי עירנו. למען האמת, זה ממש לא חשוב לי מי הציפורים השולטות פה. מבחינתי - אני נותן כבוד לאבולוציה, גם אם אנחנו לפעמים מתערבים באופן מלאכותי ומייבאים בלי כוונה שחקנים זרים שמשנים את המאזן העדין של הטבע. הדרורים הקטנטנים האפרוריים פחות יפים התוכים הירקרקים החזקים או הציפורים צהובות המקור שבניקור אח

זהו טור חדש למציאות חדשה. השבוע אנחנו יוצאים לדרך אחרת. יצאנו מעזה ואני תיקווה שעזה תצא לנו מהחיים. תל אביב מהשבוע מתעוררת למשהו אחר....

שבת בבוקר. יום יפה. תכול השמים ואפס גלים. הים "פלטה". אפשר ללכת על המים עד לרנקה. ממעל, הכטב"ם הציוני מזמזם בשמי תל אביב עלק מגן עלינו...

לקראת כניסתי לכיתה א' עברנו דירה. מדירת שני חדרים ו"הול" ברחוב ארבע ארצות, עברנו לדירת שלושה חדרים ברחוב דובנוב. היה לנו צורך בחדר מרווח יותר לילדים. לי ולאחי הצפוי להצטרף למשפחה בקרוב. מאז אני בנשמתי חלק מהרובע שנחשב כאיכותי בעיר. קרוב לקריה הצבאית, לתיאטראות, לחברים שלי מתיכון עירוני א' ולמסיבות הסלוניות בערבי ששי במתנ"ס ביקורי העתים. היום - ההורים כבר לא איתנו, הדירה בדובנוב גם לא. אני גר בצפון ברמת אביב ולהגיע בערב לסרט בסינמטק עבורנו זה כבר מסע אתגרי. חברי א. לעומת זא