סיפורי אבי דר

סיפורי תל אביב, על אנשים, זוגיות, החיים עצמם וסיפורים קטנים שממשיכים להצחיק, לעצבן ולרגש

, אחרי 45 שנה מול מסכי מכ"ם

מנתב מטוסים בבטחה, ביעילות ובחיוך במרחב האווירי
,הסיפורים כאן כבר לא רק על שמיים
;הם תל אביביים, אנושיים, ישראלים ועכשוויים
הגיגים קצרים, ישירים, בלי הרבה מילים או פוליטיקה, בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכל, ועדיין מתרגשים מהכל

חיפוש

מאתיים וארבעים ש״ח לשעה

🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘🚘 זהו. הגעתי לנקודת האל-חזור. עם זה שענבים עולים ארבעים שקלים אני חי בשלום. פשוט לא אוכל ענבים. עם כרטיס אוטובוס במחיר שמונה שקלים קל לי לחיות. יש לי פטור. אבל כשנכנסתי הבוקר לתחנת דלק ברמת אביב לנקות את המכונית הקטנה שלי ונדרשתי לשלם 120 שח לפני טיפ - הרגשתי שקשה לי. המחיר. אגב, מדובר ברכב קטנטן, ולא בג׳יפ או SUV. טרוף של מחיר. מילמלתי משהו הקשור לחוסר השפיות של המחיר, ונסעתי הביתה ברכב לא נקי. אפשר לחשוב כי האוטו

כבוד הרב-קו

שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמ

חזל״ש בתל אביב

איפה הייתם כשהחטופים שוחררו מעזה? האם נשארתם ספונים בבית, מול הטלוויזיה ומחכים לראות את החיבוקים הראשונים, או התכרבלתם במיטה ועקבתם בנייד דרך שמועות ב"טלגרף" של מקורות חסויים המאשרים כי עוד מעט, לפני שטראמפ נוחת, כל החטופים ינחתו בשיבא? אני "קיבלתי את פניהם" בבאלי. סוגר טיול מדהים במדינה מוסלמית ענקית, שכמעט סגרה איתנו הסכם ידידות, אך ברגע האחרון התביישה לצאת מהארון. הם העדיפו את ההצמדות הפסיבית לסכסוך בלתי פתיר בעליל, על פני הכנסת האורחים למטיילים הישראלים תאבי החיים והעינוג

אינדונזיה - ההימור המשתלם של "היוונים הישראלים"

עשרים טיילים אמיצים יצאו לדרך. אל לב המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, אינדונזיה. התעלמנו מהתראות משרד החוץ, ממבטי הפליאה של החברים, ומהערות סרקסטיות מהיורשים הישירים שלנו, ופשוט נסענו. היינו אופטימיים, או אולי טיפשים, ויצאנו לטיול באמונה שלמה שלנו זה לא יקרה. ליתר ביטחון, תודרכנו לשמור על פרופיל נמוך ולהזדהות כיוונים, וגם על תווית הזיהוי שעל המזוודה רק כתבנו שם וטלפון. בלי שם המדינה, ליתר ביטחון. הכל התרחש רגע לפני נפלאות הנשיא טראמפ, כשכל מואזין בעולם קורא חמש פעמים ביום למאמינ

אינדונזיה שלי

אני יושב היום בשדה התעופה של באלי, בסיום טיול של 17 ימים באינדונזיה, מדינה מוסלמית עויינת עד היום. יצאנו בחשש גדול למסע בסביבה לא בטוחה, ואנחנו חוזרים ביום היסטורי. התאפקתי עד עכשיו מלפרסם ברשתות את נוכחותי פה - אבל אם נשיא אינדונזיה אומר ״שלום״ לישראלים ומצטרף ליוזמת שארם א-שייח של טראמפ, אז כנראה שהכל משתנה. זה כבר משחק חדש. באלי תהיה בקרוב פוקט החדשה והרבה יותר… אינדונזיה. חור שחור בתודעה שלי. אי שם בין סינגפור לאוסטרליה, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, היא מחכה לנו. עונה יב

עוד שתי דקות יוצאים!

אילו הייתי מסכם את סך כל הרגעים בהם חיכיתי מחוץ לדלת הבית, ממתין להוד מעלתה, בסידוריה האחרונים לפני שאנחנו נועלים את דלת הבית סופית...

כל נדרי תל אביבי, תשפ”ו

זהו טור של סליחות, טור של תקווה, טור שמנסה להבין מה קרה פה, ואיך אפשר להשתפר ואיך חוזרים להיות שוב אימפריה כפי שהיינו לפני שנתיים ב-7...

תחב״צ 2040

בעוד 15 שנה תהיה פה תחב"צ מדהים. משרד התחבורה מפרסם לנו חזון, עשרה עמודים של אסטרטגיה תחבורתית, רכבות, מחלפים, אוטובוסים חשמליים, קטרים...

תשפ"ו טובה על כולנו

שנה חדשה בפתח, ושוב אני מוצא את עצמי מנסה לסכם שנה שלמה בעיר הזאת, תל אביב שלא עוצרת לרגע. כמו תמיד, יש את הפקקים שמרגישים קצת כמו דז'ה...

כיכר ציפורלה - קודם צוחקים ואחר כך שותים

עשרים שנה מופיעים תשעת שחקני אנסמבל ציפורלה על הבמה, מצחיקים אותנו עד דמעות, ולאחרונה הופיעו גם בכיכר ביאליק במסגרת אירועי לילה לבן בתל אביב. במופע עכשווי בשם "עוף THE BEST" של ציפורלה ראינו אותם בבית החייל שבתל אביב. לפני המופע הוקרן לקהל שמחפש את מושבו, רצף סרטונים שלהם. קליפים מדהימים של "צילום רצוף" ללא הפסקה העובר ממערכון אחד לשני כשהשחקנים רק מחליפים מיקום ולבוש באולפן צילומים רחב. חימום בלוטות הצחוק לקראת שעתיים של הומור שכל כך נדרש בזמנים שכאלה. נהנינו בהופעה שלהם, שה

כמהין בשמי אומבריה

אפשר לסכם את השבוע האיטלקי הזה בגעגוע עז לקערת סלט. לא סתם סלט, אלא סלט ירקות ישראלי, עם שפע עלים, פה מלא "קראנץ'" מהגינה, וביסים של...

ICONIC באמפי ת"א

כשכל המדינה חוגגת, כל צד עם הנימוקים שלו. יוצאים מהדכאון, יוצאים מהתסכול, בין הזמנים, בין הצווים, חייבים אחרת נשתגע, אם לא נשיר- נבכה, אפשר להבין את הבלבול שלי. בין הופעות של שלמה ארצי, הכבש ה-16, מזרחי בהיכל, ישראלי באצטדיון, פסנתרים בקיסריה, איחודים והחייאות, יומולדת 75 לריקי, ואפילו ערב התרמה לחולה כספי. אותו כספי שמקווה רגע לפני מותו, שנשכח לו את רגעי התום וההשמצה מול המדינה, מול הקלידים הציוניים והלחנים המדהימים שלו ואפילו מול קיבוץ הולדתו שם אפילו לא הסכים להופיע בחגיג

אהבות אסורות בלב תל אביב

צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה. ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה

העיניים של איכילוב

ארכיון התמונות של מחלקת הצילום הרפואי באיכילוב הוא תמצית ההיסטוריה האחרונה של תל אביב. צילומים של דם וכאב; פיגועי הטרור, נפגעי מלחמת המפרץ, רצח רבין, ועד לפצועי מסיבת הנובה, אירועי 7 באוקטובר, וכעת מלחמת 12 הימים. הכול מתועד, מחכה למאגר מידע ראוי שיאמץ אותו. במהלך המלחמה האחרונה, מנכ"ל בית החולים, פרופ' אלי שפרכר, בחר לשתף את הציבור בחלק מהתיעוד הפנימי. זוהי תערוכת הוקרה לצוות המוסד, המוצגת עד סוף אוגוסט בלובי הכניסה לבניין הלב, על שם עופר. הצילומים מציגים את צוותי הרפואה, א