כיכר ציפורלה - קודם צוחקים ואחר כך שותים

עשרים שנה מופיעים תשעת שחקני אנסמבל ציפורלה על הבמה, מצחיקים אותנו עד דמעות, ולאחרונה הופיעו גם בכיכר ביאליק במסגרת אירועי לילה לבן בתל אביב.

במופע עכשווי בשם "עוף THE BEST" של ציפורלה ראינו אותם בבית החייל שבתל אביב. לפני המופע הוקרן לקהל שמחפש את מושבו, רצף סרטונים שלהם. קליפים מדהימים של "צילום רצוף" ללא הפסקה העובר ממערכון אחד לשני כשהשחקנים רק מחליפים מיקום ולבוש באולפן צילומים רחב. חימום בלוטות הצחוק לקראת שעתיים של הומור שכל כך נדרש בזמנים שכאלה. נהנינו בהופעה שלהם, שהצליחה להשכיח לנו את העגמומיות האזורית  לכמה שעות.

בעברי אני זוכר את אירועי הלילה הלבן כערב שהתחיל במופע אמנים בכיכר מלכי ישראל, עד למופע זריחה בחוף תל ברוך וסיום בערימה של חבר'ה על שפת הים לצד מדורה מאולתרת. אירוע תל אביבי שנתי. מסורת. לילה של מסיבה שלא נגמרת. כניסה חופשית למקומות הבילוי, הצצה מאחורי הקלעים, עיר ללא הפסקה עם התראה למצוקת פקקי תנועה והמלצה מפורשת -  שומר נפשו ועצביו, יתכבד בתחב"צ.

השנה, בין הריסות כיכר רבין שמענו נגינת נבל וגיטרה. השנה התייצבנו כבר בשמונה בערב בכיכר החטופים. זמרת רגועה חיפשה שירים שיתאימו למקום והנסיבות כחימום להופעת שלמה ארצי ואחרים. בנמל יפו חיכו לו שרשרת די ג'יי קצביים אם לא נעצו בגן הפסגה או בשוק הפשפשים במופעי זמר יווני, מזרחי, מקומי. לבחירת כל מי שלא הולך לישון בעיר הזאת.

מול התוכנית העמוסה, ראיתי שאנחנו לא היחידים שמבולבלים. בתי הקפה היו עמוסים במתלבטים. מסיבת טראנס או שירה בציבור עם אפי נצר? ריקודים ב"תחנה" או דילוגים בין תחנות האומנים  לאורך פארק המסילה? חגיגת דראג בגן מאיר או חגיגת ציפורלה בכיכר ביאליק? דילמות תל אביביות קשות. כמובן שבחרנו כיעד סופי בציפורלה.

מי שלא צעד  - הצטופף על מדרכות עמוסות בצעירים שמחים. חיילים בחופשה, תלמידים בסוף חופשת הקיץ, סטודנטים שלא התארגנו על טיול לווייטנאם בין הסמסטרים, דיירים מבוגרים שהופתעו מהרעש ברחובות וירדו לראות אם זה שייך לתקיפת חיל האוויר בצנעא באותו הערב. ערב רק של תל אביבים. ערב שלנו.

אז בין כיכר לבמה, במעבר מדי ג'יי לחברו – נעזרתי בדו-גלגלי השימושי שלי – והגענו לכיכר ביאליק. הרחוב הכי יפה בתל אביב. פנינות אדריכליות מדהימות שרובנו לא מכירים. מתחת למשרדו של מאיר דיזנגוף בבית העיריה הישן, הופיעה כל הערב להקת ציפורלה. אנסמבל מקומי הומוריסטי שאנחנו אוהבים.

אם אני נדרש להגדיר הומור תל אביבי – זה הטקסטים של ציפורלה. ערב של הומור אקטואלי. אפשר היה לשנות את שם הכיכר באותו ערב ל – "כיכר ציפורלה". רוח צעירה, מוכשרת, מחויכת ועכשווית, עוקצנית וכמובן פוליטית. בין המופעים, נפתחו לסיורים בית ראובן, ובית העירייה על מוזיאון תל אביב המדהים.

לחובבי ההומור, הנונסס בשילוב אקרובטיקה ומחול תל אביבי,  החודש יוצאים ציפורלה עם מופע חדש מהניילונים – בשם קלאסה.  ממליץ ביותר. מקווה כי כשיעלו על הבמה עם המופע החדש, כבר לא יזכירו את החטופים וחיילנו  המגויסים בעזה.

אם את.ה לא יודע למה אתה תל אביבי מאושר, מחויך, מיוחד, אחר מכל עיר אחרת – שב כמה דקות מול הקיר במוזיאון הסיפורים בקומת הקרקע של המוזיאון. מיטב התל אביבים מנסחים במשפטים קצרים את הגאווה המקומית שלנו. שטיח הגיגים לוקל פטריוטי ארוג לתפארת. חובה לראותו ואחרי זה להישבע  - אני תל אביבי גאה. 

אופס, כנראה הושפעתי יותר מדי ממסיבת הדראג בגן מאיר, שם היה ברור לגמרי כי "זאת לא גברת, זה אדון..." . אני תל אביבי.ת, ואני גאה בזה.