69

האירוע השנתי הזה ממש לא מובן מאליו.

בששי לששי,

כמו במציצים,

חל האירוע הזה.

לחגוג יומולדת 69.

זה מגיע באופן צפוי,

למי שזה מגיע לו.

אם שרדתי את הכבישים,

את המלחמה ההיא;

את הקורונה ושאר הווירוסים הקטלניים,

את אירועי הלב וחדר המיון באיכילוב,

את ה-PSA הגבוה ואימת הערמונית;

את האירועים המלחיצים בעבודה,

את המריבות המטופשות בבית;

את אימת הנסיעה ב-SUBWAY הניו יורק של שנות השמונים,

עשרות המראות ונחיתות בשדות תעופה בלתי ראויים לטיסת אדם,

את הצלילה עם כרישים בחופי סיני,

את ה"חור הכחול" עם תקלת ווסת צלילה,

את ההפסדים של הפועל תל אביב ופרעות הפמיליה בטדי;

אם השומנים בכלי הדם לא התגבשו אצלי לפקק תנועה תל אביבי

אם כל הפיתות והמאפים לא מעיקים לי על החגורה,

אם הגעתי עד הלום –

כנראה שיש לכולנו עוד הרבה שנים ביחד.

6 נקודות חשובות בחיי רציתי לציין היום, ביום הולדתי ה-69:

• ששה נכדים, בגיל שרק בא לך לחבק אותם עד אין קץ,

• חמישה חדרים מדהימים שעיצבה לנו שותפתי האהובה לחיים, בהם כנראה אמשיך לחגוג כל יום את שארית חיינו בכיף,

• ארבע בנות מדהימות שלי, שאחראיות מדי יום להזכיר לי את הסיבה להיותי גאה בדור ההמשך של המשפחה.

• שלוש צלקות קטנות על הבטן שמזכירות לי את הניתוח ההוא; תזכורת לארעיות חיינו ועד כמה אני אסיר תודה להיותי בריא היום,

• שני סטנטים שהוכנסו לצנרת כלי הדם בלבי לפני ארבע שנים, בזכותם אני מדלג על המדרגות בקלילות, ואולי גם קיים...

והעיקר - האחת והיחידה, אהובתי,

שלוקחת אותי יום יום,

יד ביד, בחיוך,

כל הדרך אל האושר.

די דיינו!