לפני 12 שנים נפטר מוישה היפשר. לא בקרבות, לא כמלווה שיירות לירושלים הנצורה, לא בעורף האויב, לא כמג"ד קרבי בהסתערות על מוצב מצרי במרחבי סיני ובטח שלא ממגיפה או חיידק אלים. פשוט מת. הלך לישון בערב, ולא התעורר. אחרי 84 שנים רומנטיות, החליט לבו שזהו. סיימנו פה. ונדם. מוישה, האיש שכולם אהבו, האיש שהיה החבר של דור לוחמי תש"ח, סוחר בנשמה, קונה בשתי לירות ומוכר בעשר, משקיע בקרקעות לטווח ארוך, וגוזר קופוני ריבית מאגרות חוב של בנק ישראל לפרנסתו; נהנתן ממעדני שוק הכרמל שכל שיחה איתנו נג

למעלה ממאה ימים שלא חייכנו. למעלה ממאה ימים של צער, אֵבֶל, תסכול וגַעגועַ לימים של טרם המהפכה המשפטית, כשקפלן היה ציר תנועה ולא כוח-על, ואחים לנשק היה שם של שיר-על של הדייר סטרייט; חשבנו שאם אנחנו מסיעים את חולי חאן יונס לתל השומר לטיפולים - זה יזרז את השלום שבטוח יגיע. איך לא. הרי אנחנו כל כך טובים אליהם, לשכנינו מעבר לגדר ההפרדה. מאה ימים פלוס, של דמע, הפתעה ומחאה - כולם ועכשיו! עם כל הרצון לתרום, לתת כתף, לסייע למפונים, לאסוף רסיסי חיים למי שברחו יחפים עם גופיה ותינוק על ה

לפחות חצי מהחברים שלי היו מוכנים להתחלף איתי. כל השאר פשוט לא מבינים איזה אוצר מצאתי. גם אני. לפעמים. אחרי משפט שכזה – אני יכול לכתוב כל...

היה לנו מזל גדול. נולדנו בזמן הנכון, חיינו בזמנים הנכונים, ועכשיו נגמר חלון הזדמנויות הזה ולא ברור עד מתי נהיה פה בכדי לראות עד כמה...

פשקו ואני חברים מכיתה א'. הוא מרחוב צייטלין ואני מרחוב דובנוב. היינו נפגשים בקיוסק של שושנה בגינת דובנוב, בדרך לצופי דיזנגוף ולמשחקי...

קניתי מיכל גז פלפל לבת שלי. שיהיה. לא קשור לחמאס או לאיום האירני. פשוט הבנתי שהביטחון האישי של כולנו, על הפנים. זה לא עוד טור נגד מי שעומד בראש המשרד הממשלתי האחראי על ביטחון הפנים של אזרחי ישראל. המצב הרבה יותר גרוע. התחושה האישית היא שאין פה ביטחון. לא פנים ולא מחוץ לבית. אתה יוצא מהבית – ולא ברור למה זה עלול להתפתח. בסקר שהזמינה לאחרונה סיעת הגמלאים במועצת עיריית תל אביב-יפו ממכון גיאוקרטוגרפיה עולה כי נושא הביטחון האישי הנו בראש סדר העדיפות של תושבי העיר מגיל 50 ומעלה. לא

אצלנו בשכונה אתה לא יכול להיות אח"מ. כולם vip. בבית הקפה השכונתי שלנו, הממוקם מתחת לבית בו גרו בכיף סוניה ושמעון פרס, ברחוב בו עישנו בדירת הגג שלהם לאה ויצחק רבין, כשמולי בקפה יושב השר לשעבר עוזי ברעם לקפה עם חבר, ברעם שכיהן כשר בממשלות פרס ורבין ; בשולחן לידי יושבת שרת החינוךוהתרבות מהליכוד לשעבר, פעמיים ביום לפחות אנחנו רואים את שר המשפטים לשעבר הגר בשכנות אשר צועד יד ביד עם אשתו; גם ראש האופוזיציה עוצר פה עם שומר ראשו ועומד בתור כמו כולם לקבל את הפיצה שהזמין לקחת הביתה בהפ

כשהתותחים רועמים, המוזות מתרפקות על זמנים טובים יותר בעבר בכדי להוכיח כי בהחלט יכול להיות פה עתיד יותר טוב. עובדה, היה פה נהדר, עד שהייתה לנו מלחמה, ועוד אחת, ועוד כמה - ותמיד התאוששנו, למשהו יותר טוב. באופן מקרי לקחתי את התאריך של סוף השבוע הזה בשלהי חודש דצמבר, ולאורך השנים בעיר הזאת שלא מפסיקה להתאושש. בתור פתיחה, טוב לדעת כי היום לפני 120 שנה ב22 בדצמבר 1903 – נחנך בית הכנסת הגדול של תל אביב, אחד מבתי הכנסת הגדולים והחשובים בישראל. כיום מסביבו יש ריכוז ברים עם מגרש חניה

שבת שלום חברים, עוד סופ"ש שכולנו עוד על מדי ב'. מחכים לג'ו ביידן שיוציא את כולנו מאבל לתקומה. אישית - החלטתי לקחת פסק זמן בטור מלשתף...

ל', אשת חינוך רמת גנית וחברה טובה, אימא של קצין מילואים שנכנס עם חטיבת הצנחנים לעזה בתחילת הקרבות, איבדה את התאבון. מה שלא הצליחו לעשות...

לבד משלום ובטחון במזרח התיכון, אין דבר יותר חשוב משלום בית. הבית שלנו. אם יש משהו שיכול להעציב אותי, זאת מריבה ביתית מיותרת. מילים...

מחירי הדירות בתל אביב הגיעו לשיא כל הזמנים. הירידה בביקוש בשבועות האחרונים מטעה. כמעט ואין עסקאות במחירים הכביכול נמוכים – והמחירים רק יעלו ברגע ש"חרבות הברזל" ידומו. כל מי שחיכה בשנתיים האחרונות עם קניית דירה – הפסיד 20% מכספו. המחירים כבר הספיקו לעלות, וזה בטח לא המחיר הגבוה ביותר. אחינו בקהילות מעבר לים מתחילים להרגיש שלא בנח מול השכנים האנטישמיים שלהם. הסרת המזוזות לא לעולם חוסן. עוד פוגרום תשורתי אחד, והם אורזים המזוודות גם לפני שהילד מסיים את הקולג'. הבת שלי כנראה לא תצ

רגע לפני הסיבוב השני, כמעט חודשיים אחרי הפרעות האכזריות של תרפ"ד, אני בחששות שזה ממש לא מאחורינו. מצרף לעיונכם את טורי השבועי. בגלל חשיבות הנושא יש לי בקשה חריגה. שתפו את הפוסט בין החברים. אולי ניפגש כולנו במטווח? תודה. שבת שלום. למי קראתם זקן? ממש לא רוצה להדיר שינה מעייניכם, אבל בתסריטי הקיצון, בסיבובים הבאים פרעות הנגב המערבי עלולים להגיע עד לתל אביב. חמאס, חיזבאללה, מאוכזבי פלסטין וג'יהדיסטים עם מצלמות גוף וטנדרים לבנים עמוסי חימוש - כולם עלולים להגיע לגוש דן, המעוז הציו

הפסקת אש. עאלק. יוציאו לנו הנשמה. ימרטו לנו את העצבים החשופים. יאשימו את הקיצונים האיסלמיסטים בירי רקטי שלא בלו"ז הקטארי שנחתם. השבת נתרגש עד דמעות כשנראה את ראשוני השבים, אם יגיעו. כרגיל, מצרף לעיונכם טורי השבועי להסיח דעתכם מהמצב הבלתי אפשרי אליו נקלענו. שורו, במצב הנוכחי, כל ציפור בשמים היא ברבור שחור ולא יונה עם עלה של זית! לטובת שמונת קוראי הקבועים מאותגרי הקטרקט והצילינדר, מצרף הטקסט המלא, שיהיה... אופנת חפ"ק DC בלב העיר פועם חפ"ק. באגף B של הדיזנגוף סנטר (DC) יושב החפ

ראיינתי את גוגל לגבי עתיד נכדיי. לימסול או רמת אביב בשבועות האחרונים אני קצת AI. כל העולם הולך על בינה מלאכותית. אני למדתי בשנות השבעים לתכנת בשפת פורטרן ובייסיק – ומאז הבינה שלי הבינה שמחשבים ואני לא משהו. אבל הסקרנות הרגה אותי, חייב להבין על מה המהומה. AI. הקורס שלקחתי הופסק באמצע בגלל המלחמה. במקביל לא הופתעתי כאשר שמעתי כי הורי הנכדים שלי שוקלים לעבור זמנית לעיר אירופאית כמקלט זמני במקום להצטופף חמישה אנשים בממ"ד אחד בשבועות הקרובים. האמת – לא הייתה לי עבורם תשובה חכמה מע

המצב מעיק. הטיפטוף היומי של בשורות האיוב מהקרבות בדרום ובצפון. אי הוודאות והתעוקה בכיכר החטופים והנעדרים. התל אביבים בעיקר יודעים לתת כתף להתיישבות החקלאית המפרפרת. קציר, מסיק, בציר, קטיף, קלטור, דילול, מיון, גדיד(תמרים), ארייה(תאנים) ובעיקר קניית ארגזי תוצרת הארץ מהחקלאים שממש לא יודעים איך יעברו עוד עונה בלי החבר'ה התאילנדים.... בין התנדבות בשינוע חמגשיות לפלוגות המילואים בנגב המערבי לזומים משמימים שמחזירים אותנו לשגרת הקורונה; כשהצלחנו לתאם לנו צהרים משותפים על המרפסת ש

All Posts עד היום לא הוחלט איך נקרא לשבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023. טבח שמחת תורה, מחדל אוקטובר 23, מלחמת עזה, האסון, הנכבה השניה או...

נמאסתם! אתם עם האלוהים שלכם, המצוות, ההלכות, הכשרות וההתחכמויות - ההתנשאות בכמה אתם יהודים יותר טובים מאיתנו, הישראלים שכבר לא הולכים עם כיפה, והדת שלנו היא מבפנים. כחול ולבן עם הרבה צלקות מהמילואים. השבוע התקשרו ממלון המארח מפונים מהנגב המערבי. ביקשו אם נוכל לעזור ולגוון להם את הארוחות בבישול בייתי. אולי מגש שניצלים לילדים? ברור שהסכמנו. הגברת ירדה לסופרמרקט השכונתי וקנתה חמישה ק"ג חזה עוף והחלה לטגן את השניצלים. באמצע הערימה הגיע עוד טלפון. "שלום, אני מהמלון. רציתי רק לשאו

עד היום הצלחתי להתחמק מאתגר "איש הברזל". שלושה אתגרים בלתי אפשריים. שחיה בים, רכיבת אופנים מהירה של 180 ק"מ ולקינוח ריצת מרתון. בעולם נורמלי, אני לא שורד אף אחד מהם. עכשיו הבנתי שכולנו כנראה עומדים לעבור מסלול איש ברזל. את כולו. ביחד. עזה תחילה, ג'נין והשומרון בהמשך, ואיך שנסיים שם - יתחיל המרתון עם החיזבאללה. ב"איש הברזל" שלנו, אם לא נעבור את הכול ביחד, יהיה פה מאוד עצוב. כמו בכיכר החטופים והנעדרים. מצרף את טורי הכי אישי השבוע. שובו לשלום! וכרגיל, למי שממש רוצה לקרוא את הטק

כמה אפשר כבר לטחון לנו את הקשב? כמה מילים עוד ילהגו הפרשנים שרק מושכים עוד זמן מסך במרחב האי וודאות? עינוי מתמשך של עוד אוויר חם רווי בנגיעות אגו והמון אינטרסים אישיים. מי בכלל יכול להקשיב להמולת האולפנים שם כל הצועק, צודק. ומהשטח, בכל ערב, קושמרו בלי עניבה שהפך תוך יום לוועדת אגרנט בלי כפפות. הוא מביא לנו לסלון את זעם הניצולים וגבורת מסתערי בוקר שמחת תורה הארור. ואני, מדירתנו הבטוחה יחסית בתל אביב המטווחת, מחפש ערוץ TV של עובדות בלבד, ואם אפשר אז עובדות אמיתיות. מסך בלי פרש