סיפורי אבי דר

סיפורי תל אביב, על אנשים, זוגיות, החיים עצמם וסיפורים קטנים שממשיכים להצחיק, לעצבן ולרגש

, אחרי 45 שנה מול מסכי מכ"ם

מנתב מטוסים בבטחה, ביעילות ובחיוך במרחב האווירי
,הסיפורים כאן כבר לא רק על שמיים
;הם תל אביביים, אנושיים, ישראלים ועכשוויים
הגיגים קצרים, ישירים, בלי הרבה מילים או פוליטיקה, בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכל, ועדיין מתרגשים מהכל

חיפוש

תל אביב AI

ראיינתי את גוגל לגבי עתיד נכדיי. לימסול או רמת אביב בשבועות האחרונים אני קצת AI. כל העולם הולך על בינה מלאכותית. אני למדתי בשנות השבעים לתכנת בשפת פורטרן ובייסיק – ומאז הבינה שלי הבינה שמחשבים ואני לא משהו. אבל הסקרנות הרגה אותי, חייב להבין על מה המהומה. AI. הקורס שלקחתי הופסק באמצע בגלל המלחמה. במקביל לא הופתעתי כאשר שמעתי כי הורי הנכדים שלי שוקלים לעבור זמנית לעיר אירופאית כמקלט זמני במקום להצטופף חמישה אנשים בממ"ד אחד בשבועות הקרובים. האמת – לא הייתה לי עבורם תשובה חכמה מע

קסם של פלאפל

המצב מעיק. הטיפטוף היומי של בשורות האיוב מהקרבות בדרום ובצפון. אי הוודאות והתעוקה בכיכר החטופים והנעדרים. התל אביבים בעיקר יודעים לתת כתף להתיישבות החקלאית המפרפרת. קציר, מסיק, בציר, קטיף, קלטור, דילול, מיון, גדיד(תמרים), ארייה(תאנים) ובעיקר קניית ארגזי תוצרת הארץ מהחקלאים שממש לא יודעים איך יעברו עוד עונה בלי החבר'ה התאילנדים.... בין התנדבות בשינוע חמגשיות לפלוגות המילואים בנגב המערבי לזומים משמימים שמחזירים אותנו לשגרת הקורונה; כשהצלחנו לתאם לנו צהרים משותפים על המרפסת ש

פרעות תשפ"ד

All Posts עד היום לא הוחלט איך נקרא לשבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023. טבח שמחת תורה, מחדל אוקטובר 23, מלחמת עזה, האסון, הנכבה השניה או...

שניצל כשר

נמאסתם! אתם עם האלוהים שלכם, המצוות, ההלכות, הכשרות וההתחכמויות - ההתנשאות בכמה אתם יהודים יותר טובים מאיתנו, הישראלים שכבר לא הולכים עם כיפה, והדת שלנו היא מבפנים. כחול ולבן עם הרבה צלקות מהמילואים. השבוע התקשרו ממלון המארח מפונים מהנגב המערבי. ביקשו אם נוכל לעזור ולגוון להם את הארוחות בבישול בייתי. אולי מגש שניצלים לילדים? ברור שהסכמנו. הגברת ירדה לסופרמרקט השכונתי וקנתה חמישה ק"ג חזה עוף והחלה לטגן את השניצלים. באמצע הערימה הגיע עוד טלפון. "שלום, אני מהמלון. רציתי רק לשאו

המקום הכי עצוב בתל אביב

עד היום הצלחתי להתחמק מאתגר "איש הברזל". שלושה אתגרים בלתי אפשריים. שחיה בים, רכיבת אופנים מהירה של 180 ק"מ ולקינוח ריצת מרתון. בעולם נורמלי, אני לא שורד אף אחד מהם. עכשיו הבנתי שכולנו כנראה עומדים לעבור מסלול איש ברזל. את כולו. ביחד. עזה תחילה, ג'נין והשומרון בהמשך, ואיך שנסיים שם - יתחיל המרתון עם החיזבאללה. ב"איש הברזל" שלנו, אם לא נעבור את הכול ביחד, יהיה פה מאוד עצוב. כמו בכיכר החטופים והנעדרים. מצרף את טורי הכי אישי השבוע. שובו לשלום! וכרגיל, למי שממש רוצה לקרוא את הטק

הפנים החדשות של תל אביב

כמה אפשר כבר לטחון לנו את הקשב? כמה מילים עוד ילהגו הפרשנים שרק מושכים עוד זמן מסך במרחב האי וודאות? עינוי מתמשך של עוד אוויר חם רווי בנגיעות אגו והמון אינטרסים אישיים. מי בכלל יכול להקשיב להמולת האולפנים שם כל הצועק, צודק. ומהשטח, בכל ערב, קושמרו בלי עניבה שהפך תוך יום לוועדת אגרנט בלי כפפות. הוא מביא לנו לסלון את זעם הניצולים וגבורת מסתערי בוקר שמחת תורה הארור. ואני, מדירתנו הבטוחה יחסית בתל אביב המטווחת, מחפש ערוץ TV של עובדות בלבד, ואם אפשר אז עובדות אמיתיות. מסך בלי פרש