התקווה. לא ההמנון. השוק אחד מהאתרים הקבועים לתיירים בעיר הוא שוק הכרמל. כל אורח שאני מארח בסיור תל אביבי קלאסי מתחיל איתי בכרמל. מסע...

ברוכים הבאים לעונת החתונות. אירוע משמעותי בחיי כל זוג, שבסבירות גבוהה לא יחזיק מעמד. האופטימים יחליפו בני זוג אחרי מלחמת כהן נגד כהן...

ההורים של מאיר התנגדו. אבא שלו הטיל ווטו ומאיר לא הוציא בגיל 16 רישיון על אופנוע ביחד עם כל החברים בתיכון. פחדו על בן הזקונים שלהם שלא...

בכניסה לשוק התקווה, המעדניה התימנית הראשונה בציון, הסאלוף, עושים לנו סדר עם שלט כרונולוגי. קיצור תולדות הג׳חנון והכבוד התימני בשכונה....

סרן במיל ע. היא תל אביבית בוגרת תיכון אליאנס וכיום סטודנטית שנה א' במדעי הרוח בירושלים. פעילה בתנועת המחאה והיום – מסיימת בחינות סוף...

שכנות טובה טובה השכנה שלנו ניצולת שואה. ילדה בת ארבע, פליטה מקראקוב, שבורחת עם המשפחה מציפורני הצבא הנאצי בחודש הראשון למלחמת העולם השנייה. נמלטים מזרחה עד לסיביר ברכבות שנועדו להובלת בקר. שלושה שבועות של רעב. סיר מרק כרוב אחד לקרון עמוס בפליטים. מזל שהסבתא הטמינה מראש במחוך שלה מספר מטבעות זהב וכך הצליחו לקנות אוכל ולשרוד בהמשך מסע הישרדות מרתק של המשפחה. בסוף נקלטו בבוכרה אצל הקהילה היהודית, גרו שם כארבע שנים כעקורים, וניצלו. השכנה שלי היא מהשורדים. טובה ארן נולדה בפולין, ה

גם לכם כל סדר הפסח הזה השנה נראה מיותר? אירוע מפונפן ומייגע, עם תפריט שחוזר על עצמו, המשתתפים מוכרים משנה שעברה. ממש כמו הטקסטים הממוחזרים והצרבת שלמחרת. כשמצב הרוח נמוך בעומק המחילות ברפיח, כשהתקווה לתקומה נמוגה, התאבון פג ואין געגוע אלא לאופוריה מהשנים האחרונות, לא מזמן, בהן היינו מדינת סטרטאפ נמרצת ולהפועל תל אביב היה עוד סיכוי הוגן לזכות באליפות - ממש נדלקתי על הרעיון של חברים שלי, שבחרו בערב החג להתכרבל לבינג' עם פופקורן (כשר לפסח כמובן) ועונות 4+5 של הסידרה המומלצת "י

לפני שלושים שנה הסתיים פרק בחיי. פרק שהתחיל עם חיוכים ופרפרים בבטן והסתיים על מדרגות רבנות. לא רקדתי. ואחריו מיד הגיע סדר פסח. לי לא היה...

נגמרה החגיגה. השנה זה יהיה ללא זיקוקין. ללא מופעי ענק האופייניים לערב יום העצמאות המסורתי בתל אביב. יום עצמאות לייט. חצי כוח. 76 שנות מעגלי הורה וזיקוקין כנראה מאחורינו. לא עוד. הזדהות עם המשפחות השכולות. משפחות החטופים. הפצועים. הפוסט טראומטיים. המפונים. הלוחמים. משפחות הלוחמים. המדוכאים. בקיצור- כולנו. בלי חגיגות. בלי פטישי פלסטיק. בלי מכלי קצף. בלי ריקודים. עם הרבה רגישות. שירה בציבור. סיפורי גבורה. געגוע לימי עצמאות של פעם. כשהיינו ביחד. במיטבנו. בחודש אפריל בשנה שעברה, ל

מבקש לא לקחת אישית את הטקסט המצורף מטורי האישי השבוע. זה ממש לא קשור לפעם האחרונה בה נפגשנו לקפה ומאפה, ובסוף ״התדרדרנו״ לבילוי עתיר קלוריות וממון. כרגיל, נהניתי מכל רגע. אני תמיד כותב על אירועים של אנשים אחרים… מאחל לנו עוד הרבה ויסקי משותף על הבר. בפעם הבאה, אני מזמין. תקראו לי קמצן, כילאי, קטנוני, מתחשבן וכבד. קטן עלי. לא בא לי בטוב הקטע התל אביבי שבסוף כל בילוי בבר או מסעדה, במרכז השולחן נוחת חשבון משותף. עכשיו לך תתמודד עם זה. א. שתה אספרסו, ב. אכלה סלט, ג. הגיע מהמשרד מ

עלינו על הטיסה מנתב"ג כ- 180 אופטימיסטים. מאמינים שיהיה לנו שבוע כיף. שיהיה הרבה שלג על המסלולים. שנפגוש אנשים שמחים במועדונים. ושנחזור...

תל אביב. צהרי יום ששי. יש לנו זוג כרטיסים להופעה בהיכל התרבות בעוד כחצי שעה ואנחנו בפאתי רמת אביב והיא שואלת, מה אתה לחוץ? תל אביב של...

אי שם ביולי 2023 הזמנתי עבורנו שבוע כיף של סקי בפורים תשפ"ד. לא יודע מה האופטימיות שנחה עלי. אני, שממליץ לחברים לא לקנות בננות ירוקות, לא...

צ'אט זה לא מכתב. פוסט זה לא ממש כתיבה. אם זה לא נחרט על נייר, נארז במעטפה ונשלח עם בול - זה בטוח לא ייגמר בטוב. שני v כחולים ואחר כך זה מתדרדר ל"הסר עוקב" ואת סדר פסח לא תעשו השנה ביחד. יוחזרו המכתבים! רק לפני כן, שיחזירו לנו את תיבות הדואר האדומות בתל אביב. מלכוד 22 של דואר ישראל. אין תיבות דואר בנמצא. אם אתה כותב מכתב, פעולה בסיסית שאבותינו נהגו לבצע מדי פעם, תגלה כי אין תיבה אדומה זמינה בה הם נהגו לשלשל מעטפות מבוילות שהגיעו ליעדן בבוא הזמן, בחרם דרבנו גרשום. כלומר, סגורות

מוכרחים להיות שמח? דילמה. התותחים רועמים. חיילנו נלחמים. המשפחות דואגות. הדמעות זולגות. והחיים נמשכים. כמי שאף כיתת כוננות לא הסכימה לקלוט אותו מפאת המרחק מתאריך שרות המילואים האחרון שלי (אי שם בין מלחמת המפרץ השנייה לכיבוש יריחו על ידי יהושוע בן נון), אני מנסה לתרום, לחזק, לתמוך, לטגן המבורגרים בצומת גילת לחיילים, לתרום ולא לפגוע בחוסן החברתי – ובמקביל מוקף בהרבה פיתויים סביבי בתל אביב להמשיך את החיים כאילו כלום לא קרה. הפסטיבלים חוזרים, הופעות חורף בהאנגרים מפוצצות, בעול

סופ"ש אחרון לחולדאי כראש עיר? מהפך תל אביבי? הקמפיין הכי ארוך, הכי לא בזמן, הכי לא לעניין עכשיו, באי הוודאות הכי תקדימית שנפלה עלינו באוקטובר האדום. מול הכאב והצער בכיכר החטופים, הכל מתגמד. גם הבחירות לראשות ולמועצת העיר. נתראה בקלפי בשלישי? שבת שלום לך. מצרף כרגיל את טורי האישי בידיעות אחרונות. דיזנגוף, בלוך, דיזנגוף, שלוש, רוקח, לבנון, נמיר, רבינוביץ, להט, מילוא וחולדאי. זאת רשימת ראשי העיר בתל אביב מאז 1921 ועד היום. ביום שלישי הקרוב, נדע אם אחרי 26 שנה צפוי פה מהפך – או ש

סופ"ש רגוע לך, בים אין אף גל. יום נהדר לסאפ, לגולשי רוח, לאוהבים בפגישה ראשונה בנמל תל אביב. היא הביאה חפיסת עוגיות עם ההכשר המתאים, הוא הביא כמה פסוקים הקשורים לפרשת השבוע, פרשת חוק הגיוס, וביחד למדו האחד את נפש השניה בשיחה מלאת תשוקה על החמין המתחמם אצל ההורים בביתם. בינתיים שומרים נגיעה, לפחות במרחב הציבורי, מול אופק אביבי. עונג שבת. לחברים שלי שאני ממליץ השבת לקחת את הנכדים למוזיאון תל אביב החדש בכיכר ביאליק עם דגש על אוסף סיפורי תל אביב בקומה התחתונה. כיף לנכדים ונחת לס

שוב אני. סימן שכנראה עבר עוד שבוע ושום דבר לא ממש השתנה. הייאוש כבר מאפיל על התיקווה, האומללות של האזרחים העזתיים כבר לא מנחמת . הנקמה לא תחזיר אף אחד לחיים ולא תרפא אף גדם, פצע או הלם. מצד שני - הבחירות לרשויות המקומיות כמעט מאחורינו. אחרי משמרת של 21 שעות כמזכיר קלפי (קטן עלי אחרי חיים שלמים של משמרות לילה ארוכות בפיקוח טיסה) חזרתי הביתה להתעורר ולשמוע כי אין שינוי. הבלונדינית לא זכתה. מצרף לעיונכם את הטור השבועי בידיעות. https://user-oqw6j7d.cld.bz/tl-byb-rmt-gn-08-03

היינו שישה, אם לא סופרים את דייגו, הכלב הכי חכם ושמח שאני מכיר, שמלווה אותנו בכל בוקר בצעדתנו לאורך המסלול החרוש של שדה דב עליו השלום....

בין פרישמן לבוגרשוב, על החול מול המדרגות עליהם יושבים השבוע צעירים, עם לפטופ על הברכיים, מתחממים בשמש של פברואר מול פסלו המשופץ של הרוה"מ...