סיפורי אבידר

"זוג קשישים כבני 70 נרצחו ברמת גן". זאת הייתה הכותרת הבוקר. מעבר לטרגדיה האיומה של הרצח, יש כאן עוד משהו שמקומם אותי: המילה הזאת, "קשישים". מאיפה התיאור הזה הגיע ומה הקשר שלו לגילם? מדובר בזוג אנשים, חסרי מזל, שהטיל פגע ישירות בדירתם. מסיבה הקשורה כנראה לנכות של אחד מהם, הם לא הצליחו לתפוס מחסה במרחב המוגן. מה זה קשור לקשישות? אם מחר בבוקר אני מחליק על בננה ברחוב, ובכותרת יהיה כתוב "קשיש החליק על בננה", אני תובע את העיתונאי על הכללה והוצאת שם רע למחליקים. תפנימו - גיל שבעים ז

האביב התל אביבי הגיע השבוע בלי לשאול אף אחד בפיקוד העורף. מה שהתחיל בענן אבק שלאחריו גשם שוטף, התחלף היום בשמיים כחולים שזרחו על כולנו. האביב הזה לא מתעניין בטילים מטהרן ולא בפריסת כיפת ברזל; הוא פשוט כאן, מחמם את האספלט וגורם לכולנו להרגיש קצת יותר דרוכים בתוך ה"פוליגון" האישי שלנו. אם פעם פוליגון היה מושג משיעורי הנדסה בתיכון, היום אנחנו חיים בתוכו - מודדים טווחים מהממ"ק ומתפללים שהרחפן הבא לא יחליט שדווקא המרפסת שלנו היא יעד אסטרטגי. הלוגיקה של המלחמה הזו היא סיוט של מתמטי

הפרלמנטים של תל אביב היו פעם מוסד של יציבות, סוג של מסדר כבוד צה"לי, אבל בלי מדים. ג'ינס עם טריקו וכובע מצחייה שמסתיר את שרידי הבלורית. הליכה בצעד נחוש על טיילת חוף הצוק, בואך תל ברוך, קפה ומאפה ב"קייזר מזון" על טיילת הנמל, עם הרוח מהים והאשליה שהאופק פתוח והמזרח התיכון הוא בסך הכל שטיח פרסי שצריך לנער. מלחמת האריות הזו - מלחמה בלי "סוליות על הקרקע" אבל עם המון כפכפים על הדיונות וסנדלי אדידס אורגינל מעזה ששורפים את האספלט בסמטאות - שינתה לנו את נתיבי צעדת הבוקר. במקום להנות ב

לא תשמעו את ההמלצות הללו מפיקוד העורף - אבל אופנוענים שורדים יותר טוב את שאגת הארי. מי ש-365 ימים בשנה נמצא כפסע מ"הותר לפרסום" של מיון איכילוב, מי שלומד לחתוך בין נהגים מסומסי-דעת בנתיבי איילון, קטנה עליו העונה הנוכחית של "ההמן מטהרן" - בקרוב באולפני HBO. לפעמים אני חושב שהבורגמן 400 השחור שלי הוא לא רק כלי תחבורה, אלא סוג של פסיכולוג על שני גלגלים. למי שאינו מכיר, בורגמן הוא דגם קטנוע "למנהלים", מהכבדים והמסורבלים בשוק. יציב ביותר, עם מנוע מכובד של 400 סמ"ק כמו של אופנוע שט